יש לכם רעיון יותר טוב לאיך לסגור את הקטע?

בוא נחליט להיות תמימים,
כאילו אף פעם לא שיקרו לנו,
נביט אחד בשני כאילו מעולם לא שברו לנו הלב,
כאילו לא נכוונו, לא בגדו בנו, לא זרקו אותנו, ולא גנבו לנו את החלומות.

נחזיק ידיים כאילו החיים שלנו תלויים זה בזה.
בוא נעשה בלי לחשוב
משהו נועז, חסר אחריות, שרק תמימים עושים.

בוא נתנשק כאילו אנחנו תמימים, נחקור, נגלה, כמו בהתחלה
את מה שאנו חושבים שאנו כבר יודעים.

בוא פשוט ניהיה תמימים,
נרוץ יחדיו אל תוך האש
או נקפוץ למים,
מה שבא לך.

נוציא את החלומות ששמנו במקפיא כבר מזמן,
נפשיר אותם על אדן החלון שיראו קצת שמיים,
אולי אחרי כל כך הרבה זמן של תכנונים זה באמת יצליח...