הגיוני שזה העליב אותי מה שהיא אמרה?

אחותי אמרה שאני כל היום עם הציורים והשירים והסיפורים המפגרים שלי, ואני חייה בתוך הראש שלי.
זה ממש העליב אותי, כי זה לא כזה נכון וכן אני אוהבת לכתוב, ולצייר.אני גם ממש טובה בזה. זה עושה לי טוב ואני משקיעה בזה ובגלל זה אני טובה. ואני גם לא מסתגרת ומתבודדת. זה ממש פגע בי.
ואין לי מה לומר כדי להגן על עצמי.
אני תמיד מקבלת את המסר שאני מתישה ולדבר איתי זה לדבר לקיר ואין לי זכות להתלונן כי יש אנשים שהם במצב הרבה יותר גרוע משלי. וכמובן שזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע. אני לא מסוגלת יותר עם זה.
אני באמת מרגישה מצוקה ולאף אחד לא אכפת! הם עושים את עצמם שאכפת להם, אבל הם בחיים לא יקשיבו לי.