השנה אני צריכה לספר לכיתה שלי משהו שהסתרתי מהם כמעט שנתיים

תבקשי מהם לכבד אותך ושאת מקווה שזה לא ישפיע על הקשר בינך לבינם
אם הם חברים אמיתיים הם יקבלו אותך כמו שאת.
בהצלחה:)
נ.ב כל הכבוד על הצעד האמיץ!

פשוט תשימי את המכשיר שמיעה וכשישאלו אותך תגידי שאת לוקיית שמיעה, בסופו של דבר יתייחסו אלייך כרגיל.

שואל השאלה:
אבל אני שונאת שבוהים בי ומדברים עליי מאחורי הגב... אני באמת מתוסכלת

פשוט תבואי בתחילת שנה ותגידי מול הכיתה שתשמחי שהם יקבלו אותך למרות שאת לקויית
שמיעה והכול
תדברי יפה ותגיעי ללב שלהם
הם לא יעשו משהו שיפגע בך, אני מאמינה

יצאתי חופרת אבל תקראי הכל..ככה תביני את הנקודה שלי
אני מבינה אותך.
גם אני הייתי במצב הזה השנה
אני מכירה אותם 8 חודשים
רק בחודש ה6 נחשפתי בפניהם
על הלקות ראייה שלי
אני לומדת במגמת אומנות
בהתחלה רק המורים ידעו וכמה חברות שהיו קרובות אלי
לא הסתרתי את זה כלומר
ידעו שיש לי בעיית ראייה (ואני מניחה ששמו לב גם בלי שאמרתי )
היו פעמים שנראתי קצת שונה
לא דיברתי הרבה בשיעורים (לא יכולתי להשתתף תמיד..כיאלו זו היתה שנה שהם למדו להתאים את עצמם ללקות שלי)
או למשל בשיעור השני היינו צריכים לצייר מענף ואני ציירתי משהוא אחר כי לא יכולתי לראות ..זה קרה במשך כמה שיעורים
והיו כל מיני פעילות שהיה לי קשה יותר להשתתף ועל עצם זה שלא דיברתי נראיתי "חריגה" "מוזרה" "שונה דווקא"
הרבה גם חושבים..שאני סנובית / ביישנית בגלל שקשה לי לזהות אנשים
ואני מזהה אנשים לפי בגדים,קול ולא לפי פרצופים (אני רואה פרצופים אבל מקרוב) אז אני לא אומרת היי לאנשים הם חושבים שאני סנובית למרות שלא אמרתי כי לא ראיתי אותם.
קיצור גם בשביל המורים זו היתה למידה להתאים לי את התוכנית
זו עדיין למידה..אבל הם מאד תומכים ואני מעריכה את שניהם מאד.
היו שאלות ..בגלל שאני נראית "רגילה"
ואני לא אוהבת להפגין את הלקות בפומבי חשבו עלי את הדברים האלו..רק בגלל שלא רציתי להיות דרמטית או שירחמו עלי
קיצור המורים לא ממש ידעו מה לעשות בהתחלה
ולמזלי היתה לי המון תמיכה
הם קבעו פגישה עם ההורים שלי
בפגישה עלה הרעיון לספר על הבעיות ראייה שלי לחברי למגמה
חשבתי על זה המון
במשך 3 חודשים
התייעצתי עם אנשים
מורה תומכת,מבוגרים,מכרים,ידידים,חברים ההורים שלי (אחד מהם לקוי ראייה ולכן הוא הבין אותי..ודי בגללו ובגלל ההשקפה שלו...החלטתי לעשות את זה..כמובן זו היתה החלטה שלי אבל הוא היה הדחיפה )
קיצור החלטתי לעשות את זה וחשבתי ממש כמוך ... שלא אצא דרמטית,שלא ירחמו עלי, מה אם הם ישאלו שאלות
מה אם יבהו בי..גם סבבה תביני לי היה גם מחשבות על "מה אם אני לא טובה מספיק" ואת יודעת כל הבעיות של אהבה,דימוי עצמי וזה מתערבב עם זה
לא משנה היו לי מחשבות כן
ואז הגעתי ב9-10 במאי זה היה
המורה שלי שאלה אותי אם בא לי לעשות את זה לפני/אחרי השיעור בהתחלה אמרתי לפני
אבל אז הייתי ממש מפוחדת
ואמרתי למורה שעשה את זה בסוף
היא קצת היתה כזה לא מרוצה אבל אמרה "אין בעיה"
אחר כך..היה חלוקת עבודות והייתי צריכה לדבר לפניהם.
אז היה 18:29 דקה לסוף השיעור..אז ניסתי לנצל את זה ולהגיד "שיעור הבא" למזלי המורה התעקשה איתי
ואז פשוט דיברתי
הייתה דממה..שקט,כולם בהו (יש מישהוא מסוים שכל הזמן מסתכל עלי ואחרי זה כיאלו ממש)
גם אחרי שיצאנו מהחדר דממה
הצעה שלי ..ירצו לפנות אליך בשאלות
אני יודעת כי ניסו לפנות אלי אבל אני ברחתי ודיברתי עם חברה בטלפון
תעני על שאלות ..זה רק יעזור
אבל אז אמרו לי כל הכבוד על האומץ
ומאז הכיתה שלי באמת יותר מבינה אותי
היא לא מסתכלת עלי מוזר כמו אז כשאני יושבת קרוב או כשאני אומרת שאני לא יכולה לשבת במקום מסוים כי יש יותר מידי אור בחדר ומסנוור
קיצור מבחינתי זה משתלם רואים אותי עכשיו יותר "כמו כולם"
לא רואים אותי כמחלה
פשוט לכי על זה
דברי ...תזרמו איתם את צריכה להכיל את השאלות שלהם (תקבעי גבולות ..אבל אל תסרבי לגמרי) וכמובן שוב תקבעי גבולות ותגידי להם גם שאת בן אדם רגיל ותשמחי שהם לא יתייחסו אליך כיאלו את לא.
בהצלחה ואם תרצי לדבר,עזרה,כל דבר אני כאן..
אני חושבת שזה טוב לדבר עם בן אדם עם מוגבלות..לא משנה מה המוגבלות
אבל שוב בהצלחה וממש סורי על החפירה פשוט רציתי שתביני שאני כן מבינה אותך.

שואל השאלה:
עזרת לי מאוד:)
תודה רבה על הזמן שהקדשת לזה, זה לא מובן מאליו.

אני רק מקווה שהמבוכה והדממות יעברו מהר ושימשיכו להתנהג אליי אותו הדבר כי אני הייתי איתם בכיתה שלוש שנים, ואם היחס ישתנה זה מאוד יטריד אותי ואני אשים לב לזה.

אל תדאגי הכל טוב, היה קצת דממות ומבטים בהתחלה
אבל הם יתנהגו אליך כרגיל..
אם אמרת זה ..פשוט תגידי את זה..שאת רוצה שיתייחסו אליך כמו תמיד.
אם לא אמרת פשוט תדגישי את זה.
ושמחה שעזרתי (: