בבקשה תכנסו,תקראו

אני...מרגישה שזהו. אין לי טעם לחיים. לא יודעת איך להסביר..הכל סביב אותה ילדה,הכל תלויי בה,היא כמו איזה בייביסטר של הרגשות שלי..תמיד צריכה להיות זמינה בשבילה,לעשות הכל מושלם כפי רצונה...והופ אין שום הערכה. הכל בא אליה באיזו כפית זהב כאילו אני אמא שלה והיא נערה מתבגרת שלא יודעת כלום מהחיים.
ותמיד יש את הרגעים שאני נזכרת בכל הטוב...או שאומרת אוחח מה יהיה שיהיה לי יום הולדת,היום היחיד כמעט שאני מרגישה חיבה ממנה בכל השנה.
גם לכם קרה שאתם כ"כ משקיעים בבן אדם והוא מבחינתו...אדיש. כאילו זה מובן מאיליו. זו רק אני?