אני לא יודע איך להתחיל את זה אבל נמאס לי מכל כך הרבה דברים

נמאס לי מאח שלי שכל היום בפלייסטישן והוא בכלל לא מבין מה לא בסדר בזה. נמאס לי שהוא בכלל לא מבחין שאני קיים אלא אם כן הוא צריך משהו. נמאס לי שהוא מגעיל אל כולם כל הזמן אבל כשהוא צריך משהו הוא נזכר להיות נחמד.
נמאס לי מאמא שלי עם המצבי רוח הקיצוניים שלה. פעם אחת היא נחמדה כל היום והכי אוהבת שבעולם ופעם אחרת כשהיא עצבנית היא אומרת דברים מגעילים.
תגידו לי אנשים שמים לב למה שהם אומרים או שזה רק אני?? איך אנשים יכולים להיות כל כך מגעילים ואגואיסטים כל הזמן?? למה אי אפשר להתחשב באחרים? נמאס לי שלא מקשיבים לי נמאס כבר.
נמאס לי מעצמי שאני תמיד חייב להוכיח לכולם כמה טוב אני. שאני תמיד חייב להיות הבוגר, החכם והנחמד שמטפל בכולם. שאני זה שצריך לעשות כלים שאני זה שצריך להעיר את אח שלי ולהכין לו ארוחת בוקר כי אם לא הוא לא יקום עד 3.
נמאס לי שאני כזה דפוק ושאף אחד לא מבין אותי.
יש פה עוד מישהו עם ההרגשה שהוא כל כך רוצה להיות מבוגר כבר ולהראות לכולם שהוא פי אלף עליהם? בא לי כבר להראות לכל האנשים החרא בעולם כמה אני יותר טוב פי אלף עליהם
זה מה שמעצבן אותי היום והיה נחמד לכתוב את זה. מה מעצבן אתכם?