אני מרגישה מבואסת,אפשר עידוד?עזרה?

לפני הרבה זמן עשיתי החלקה יפנית אחת והראשונה שעשיתי,ורציתי לחזור לתלתלים כמעט יום אחרי שעשיתי את ההחלקה,פשוט התחרטתי.אם מדלגים על חצי שנה של בכי על זה והתנהגות ילדותית בגלל שיער..היום אני חצי מתולתלת חצי עם שיער חלק.ואני פשוט מבואסת,זה לא נראה טוב כלכך,ואני לא רוצה להרוס את התלתלים עם מחליקים,והדבר האחרון שאני אי פעם יעשה בחיי זה עוד החלקה,למדתי שטיבעי זה הכי יפה,והחלקות סתם הורסות את השיער.ואני מרגישה עצובה כזאת רוב הזמן,שהשיער נראה די נורא,ומחר אני טסה,והמשפחה שלי כל הזמן מעירה לי לסדר את השיער ואין לי מה לעשות.ועוד מעט מתחילים הלימודים ואני עולה לכיתה י..ולא היו לי בכלל חברים שנה שעברה,הייתי לבד כל הזמן,אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאתי.וכיתה י זאת שנה עם כיתה חדשה,וגם עד אז השיער שלי עדיין יהיה חצי מתולתל חצי חלק,כי התלתלים אפילו לא עברו את האוזן כדי שאני יוכל לגזור את ההחלקה,ואני מפחדת שאני אהיה חסרת ביטחון להכיר חברים או מצוברחת,או שיצחקו על השיער שלי.אני יודעת שזה רק שיער..אבל אין לי ביטחון בכלל,אני לא מצטלמת אף פעם,בכלל,צריך להכריח אותי או לכוון עליי נשק כדי שאני אחייך למצלמה.ואין לי פנים יפות כלכך או גוף..אז גם עם שיער שנראה יותר כמו קן ציפורים משיער.לא יודעת,אני גם טסה מחר כמו שאמרתי,וההורים שלי יגידו לי להצטלם איתם כל שנייה ואין לי כוח לשטויות האלה,לעבור אחרי זה על התמונות ולבכות.מה אתם חושבים?