רוצים להתוודות על משהו?

לא סובלת בנים..
עם כל כך מטומטם ולא מובן אוח

מחטטת באף ואוכלת נחשב?

מינוסים בואו אליי

רציתם וידוי קיבלתם וידוי

שנמאס לי( לא מהחיים אל תדאגו חח)

אני רעבה כל החיים

כשריס לא מסתדר לי עם המסקרה אני תולשת אותו

שאוננתי עם תחתונים של בנות

אני חרא של בן אדם

אני רוצחת סדרתית שמטשטת ביסודיות רבה את מקרי הרצח שלה וגורמת להם להיראות כתאונות.
יש לי כ-13 זהויות.
אני מקליטה את המחשבות שלי במקלט שנראה כמו טלפון.
אם תראו אותי פעם אחת לעולם לא תצליחו לזהות אותי שוב
בכל יום אני דמות אחרת(מתקשר^)
אין לי רגשות אשמה משום דבר
בפעם האחרונה שהתאהבתי איבדתי את הראש וכל גם את האהוב שלי.
יש לי ילד,מסרתי אותו בפנדקאות.(מתקשר^)
יתכן שלעולם לא תדעו שפגשתם אותי
יתכן שאתם אחד הקורבנות הבאים שלי.
יתכן שהכל קשקוש
(ויתכן שלא).

בגן הייתי גונב לילדים אחרים בובות (ולא סתם בובות הבובות האלה עם השרירים)
הייתי מקלח זיבלונים (החיקוי של הגוגוסים)

אני בדיכאון כבר שנה וחצי

בנים שריריים עושים לי את זה כל כך
אני לא מסוגל
אני משדר סטרייטיות שלמה

שהייתי בכיתה א הייתי יוצאת מהשיעורים כי התיקים היו בחוץ והייתי מחטטת לילדים בתיק ולוקחת להם חטיף או שניים, מזכירה שזה היה פעם, אתם רציתם ווידוי

^
גם אני הייתי עושה אותו דבר חחחחחחחחח

במציאות אני הבן אדם הכי נחמד וחמוד שיש אבל אומרת לאנשים דברים בפנים כשצריך. בסטיפס אני אומרת דברים בהכי כנות בעולם. אבל נחמדה לעיטים רחוקות. כי במסך זה שונה

אני זאת שגנבה את העוגיות שבקופסא..













מי שלא הבין זה כאילו ממשחק דרך מי גנב את העוגיות שבקופסא

כשהייתי קטנה ראיתי השמייניה ובכיתי דמעות כי אין לי חברים כאלה במציאות : (

(כנל לכמעט מלאכים)

לפעמים אני רוקדת בחדר מאלומה
ומדמיינת שאני ביונסה

תמיד רציתי חברים כמו בסדרות האמריקאיות

אני גנבתי את כדור השלג של גילי

אני מתחרפנת למה הוא לא מבין שאני אוהבת אותו..... אולי בגלל שאני דתיה אבל מה קשור אפשר להיות ידידים ואוהבים

עשיתי סאב לפאקסושים

השתמשתי בכוס חד פעמית פעמיים

אוקיי אוקיי שלוש

שהייתי קטנה בערך כיתה א
בן דוד שלי בא לישון אצלנו וממש רציתי שהוא ישכב לידי ולא ליד אח שלי (אני ואחשלי היינו מיטה מול מיטה אח שלי היה בכיתה ב והבן דוד גם א) ואז בלילה הוא הכניס לי יד לתחתונים ובהתחלה הזזתי אותו ואז בכל זאת הוא הכניס את היד רוצה שגם אני ואז אחרי כמה זמן אמרתי לו שישטוף ידים וזה ממש ממש פאדיחה כי אנחנו כבר בני 16 ואני לא יודעת עם הוא זוכר
וגם תכלס בחיים לא הבנתי עם הוא יודע מה הוא עשה

אני בדיכאון כבר שנה וחזרתי להפרעות אכילה שלי יאי

גנבתי בזוקה בכיתה ד

שונאת את אמא שלי מכיתה ה' בערך

אני אובדנית ורציתי להתאבד אבל אין לי אומץ
על מה הפלוסים? חשבתי שיהיו מינוסים

ורסאצה זה יפה

אני מתייחסת לסבתא שלי יפה רק כי אני רוצה את הירושה שלה

התנשקתי עם בן דוד שלי (הוא גדול ממני בשנה)

אני מתחרמנת עם חבר שלי בווצאפ (בלי תמונות)
מילים

יש לי הפרעות אכילה חרדה חברתית ויש לי מחשבות אובדניות ושנה שעברה כמעט ניסיתי להתאבד

כל המלון ראה לי את הציצים

כשהייתי בגן גנבתי בובה קטנה כזאת והרגשתי ממש מגניבה, התלהבתי ואפילו סיפרתי להורים,
אחרי שסיפרתי להם הם הכריחו אותי להחזיר ולהתוודות לגננת...מאז חזרתי להיות החנונית שהייתי.

כשהייתי קטנה היו לי תולעים בטוסיק

שני בני דודים רבו עלי ובסוף שניהם נישקו אותי בפה (כיתה א) לא סיפרתי את זה לאף אחד ככה שאף אחד לא יודע וגם לא נראה לי שהם זוכרים.
הייתי מאוהבת באחד מבני הדודים עד כיתה ז (עולה ליב)

בכיתה ב' ביקשתי מהילד שאהבתי שיראה לי את התחתונים שלו והראיתי לו גם

אני נרקיסיסטית

שיקרתי למישהי שאני אוהב אותה כי חשבתי שזה יעלה לה קצת את הביטחון העצמי והיינו ביחד תקופה ואז נפרדתי ממנה כשהרגשתי שזה כבר עושה לי רע.

היא עצמה אחת שהייתה עם המון בעיות חברתיות ואף אחד לא סבל אותה כי חשבו שהיא סנובית אבל היא בכלל התרחקה מכולם כי היא הייתה בדיכאון כבד.

אני היחיד שנקשר אליה והיא התאהבה בו.
ניסיתי לעשות שינוי ולעזור לה לצאת מהבוץ שהיא הייתה בו, זה עבד קצת ..
אבל היום אני עדיין ממשיך לשקר לה על סיבת הפרידה ושזה לא כי אני לא אוהב אותה. בעתיד הרחוק במידה ואני אראה שהיא התבגרה והפכה יותר חסינה רגשית אז אולי יום אחד אני אספר לה את זה ואבקש סליחה. אבל בכל אופן זה הביא תוצאות טובות בחיים שלה אז אני שמח קצת ומתנחם בזה ובכך שאנחנו עדיין שומרים על קשר ואני מנסה לעזור לה בדרכים אחרות.

אני בקשר של סקסטינג עם בחור בן 42 מגיל 16 (עכשיו בת 18)

בא לי למות

יש דברים שעשיתי, וחלקם אולי לא ישמעו הוגנים בעליל. אבל עשיתי אותם מתוך מחויבות ורצון לשפר מצב מסויים. ולפעמים אני מרגיש ממש רגשות אשם אבל אומר לעצמי שכל עוד בסוף הכל הסתדר והפך טוב יותר אז אני צריך להמשיך בחיים שלי כאילו שלא קרה כלום.

בגדתי בחבר שלי (עכשיו אקס) במשך חודש. הרגשות אשמה אוכלים אותי עד היום, חצי שנה אחרי הפרידה.

אני מאוהבץ בחבר הכי טוב שלי.

זאת שבקשר סקסטינג עח אותו בחור, זה פשוט בחור פדופיל. 42? אוי ואבוי

אני באה לישון אצל בן דוד שלי רק כי אני מקווה לצאת עם החבר טוב הכי שלו כי אני מאוהבת בו.

אני שומעת הקלטות של הבן אדם שאני אוהבת כדי לשרוד את הגעגוע אליו, זה הדבר היחיד שעוזר לי להרגיש שהוא עדיין בחיים שלי, זה הדבר היחיד שעוזר לי בכללי, לשמוע את הקול שלו:(❤

אני מתגעגעת לחברות הכי טובות שלי לשעבר..
זה בחיים לא יחזור להיות אותו דבר, התרחקנו, הקשר נהרס לגמרי, ואף אחת לא התאמצה לסדר אותו חוץ ממני, עד שגם אני התייאשתי...
ואני מבינה שצריך להמשיך הלאה, וזה מה שאני עושה, אבל זה כואב לחשוב שמי שהיה הכי קרוב אליך ככה מוותר עליך...

פעם אחת כשהייתי במחזור בכיתי כי הזמנו פיצה מרוב התרגשות

שיקרתי שאנסו אותי

למה^

אנשים אתם מדהימים !! כלכך מרגשים במילים שלכם, ואין לכם מושג כמה אתם מדהימים ומיוחדים ! אני מאחל לכולכם שתצליחו, ותאריכו ימים, ותעשו חיל, ושהחיוך לא ירד לכם מהפנים לעולם !

אני בי..(נמשכת לשני המינים)
עריכה: למה מינוס?

לשאלה למה, הטרידו אותי מינית וסיפרתי לכמה בודדים אמרו לי שאני עושה מזה סרט והרגשתי ממה ברמה של נגעלת מעצמי אז בשביל שיעזרו לי להתמודד הייתי ממציאה שנאנסתי ועזרו לי ככה

אז אני לא כל כך מתגאה בזה..^
בטעות העלתי באנונימי זאת אין לי כינוי מספיק טוב

מה ממש לא?^
את מוזמנת לשלוח לי פרטי אם את רוצה לדבר על זה

כל עוד שזה בשביל עזרה והרגשת טוב עם זה אז זה בסדר ^

יש רק כמה אנשים בודדים שיודעים שנאנסתי על ידי מישהו, אבל נאנסתי גם על ידי אישה ואת זה עוד אף פעם לא סיפרתי. היום אני ממש נרתעת ממין וממגע בכללי, אני לא יודעת מה יהיה איתי בתוך זוגיות וגם בגלל זה אני דוחה את כולם... כי זה הכי קל.

צודקת^

אוקי בואו נראה..
דיכאון כבר שנתיים מאובחן רק חצי שנה. חרדה חברתית.. מסתבר שגם קשב.
אני לוקחת כדורים פסיכיאטריים כל יום.. נאלצתי להיגמל בגלל זה מאלכוהול כדי שלא אחטוף הרעלה.
אני חושבת שרוב המשפחה שלי לא יודעים שניסיתי להתאבד והתאשפזתי בגלל זה.
ואף אחד לא יודע על הפעם הראשונה שניסיתי להתאבד כי עצרתי את זה בזמן.
יש לי התקפי איבוד שליטה שאני פשוט מאבדת את זה ויוצאת מדממת בטירוף ומרביצה לעצמי ומקללת את עצמי וצועקת.. ואחרי שזה נרגע (בערך שעתיים אם לא חתכתי) יש לי התקף דיכאון או חרדה או בכי וכולי.
יצאתי להליכה ב2 בבוקר ושתיתי לפני קצת אלכוהול וחתכתי כל הדרך.
כל יום שולחים לי לפחות תמונה אחת של זין ומטרידים אותי.
מישהו הטריד אותי מינית באינסטגרם והכריח אותי לראות תמונות של המשמו שלו וסרטונים ואמר שהוא היה אונס אותי אם הוא היה לידי באותו הרגע. קרא לי זונה שלי וכולי.
מישהו פעם הוריד לי את המכנסיים והתחתונים בכוח כשהייתי קטנה יותר וברחתי.
אני מזוכיסטית ורק בא לי שירביצו לי ויאנסו אותי עד שאני אמות (כן בכזאת רמה).
רציתי לקנות וויברטור.
כשהייתי בהתקף ממש התחשק לי לרצוח את הבן אדם היחיד שהיה לו אכפת ממני באותו רגע.
איימתי לקפוץ מהחלון בחול.
ההורים שלי חושבים שאני חזקה אבל כל פעם הם מגלים עוד משהו מפגר שעשיתי כי אני ככ מלאה בפגיעות שכבר אין לי מקום להכיל את זה.
החרימו אותי מגיל צעיר והיו מציקים לי ועדייןצצוחקים עלי לפעמים.
קראו לי פדופיל (בערך כל השכבה) בוואטס.
אני רוצה להיות בן ואני לא שלמה עם הגוף שלי.
שלחתי נודס.
אנשים סוחטים אותי בשבילהם. (יש אונס מילולי איזה כיף).
אבא שלי היה פעם כל כך עצבני שהוא עוד רגע הוריד אותי במכות אז ברחתי לרחוב.
הוא אומר לי שזה מטריד אותו שהוא רואה לי את התחתונים.
הוא אמר לי כשהיינו לבד שילד שאהבתי לא רוצה אותי כי הוא רוצה אישה ולא גבר.
חטפתי התקף בחול כי אמא שלי צרחה עלי שאמרתי שאני רוצה לעשות ניתוח לשינוי מין.
לפעמים אני מתחרפנת וגוזרת את כל השיער.
בגיל צעיר מאוד 5 אפילו וזה הייתי מכינה מודלים של זין ככה שזה מגיל ממש צעיר ולא סתם אישיו.
ידיד ממש טוב שלי חסם אותי בכל מקום וניתק איתי קשר.
מישהו אמר לי שהוא מחבב אותי אחרי שהוא דחה אותי הרבה פעמים ופשוט שבר לי את הלב וניתק איתי קשר.
אני כנראה ביסקסואלית. אימואים מושכים אותי.
אני מרגישה כלום רוב היום.. ולפעמים בא לי לרצוח מישהו או להתעלל באנשים.
ברגע שאני נכנסת לבית ספר אני לא מצליחה יותר לדבר מהפחד.
בגן עשינו החלפות כזה והראתי לאחד הבנים ת'משמו והוא את שלו..
ככה גם כשגדלו שיערותשם אבל החברות הלשינו עלי חח
אני לא שונאת את עצמי עד כדי כך למעט בימים מסוימים שאני נכנסת לדיכי ומלא התקפים.. ככה שאני מרגישה זונה ושטעיתי והורסת את עצמי יותר ליטרלי.
יש משהו שממש מפריע לי וזה שסבתא שלי כל הזמן ממשת אותי וגם דודה שלי ליטרלי בתחת ובפות ובציצי..
אני מרגישה כאילו אף אחד לא רוצה שאני אחיה.
הרבה דברים אצלי מקבלים משמעות שונה משל אחרים..
החברה הכי טובה שלי די העיפה אותי אחרי שניתקתי קשר עם שאר החברות שלי כי נפגעתי מהן. (זה קרה כי הייתי מדוכאתמולא רציתי לדבר והן יצאו עלי).
אני ילדת סנטר (זה המקום היחיד שעושה לי טוב).
קמתי בוקר אחד כשישנתי אצל בן דודה שלי והייתי חרמנית רצח ואני מקווה שלא עשיתי משהו מתוך שינה כי הוא הומו וזה מוזר.
וכל מיני שיט כזה כן תהנו

אופס חפרתי.

באלי לתפוס ילד שמציק לי ולתת לו אגרופים עד שהוא יקיא דם

^^^
מרחמת עלייך :(
פשוט אוף שיש מצבים כאלו

היום חשבתי ברצינות על לרצוח אותך
הרהרתי, רצח בכוונה תחילה
ואני חושב על להרוג את עצמי ואני אוהב את עצמי הרבה יותר מאשר אני אוהב אותך אז..
היום חשבתי על לרצוח אותך, הרהרתי, אכפת לך מספיק רק כדי לרצוח מישהו שאתה אוהב
המחשבות היפות ביותר תמיד בתוך האפלות ביותר

אני גזען

אני לסבית שמכחישה את זה

אני שונאת אנשים

ישלי קראש על מישהו מהאתר
דיברנו בסהכ כמה ימים, אנחנו גרים במרחק מטורף, והוא שכח מקיומי כבר ממזמן. אבל עדיין ישלי קראש עליו.

שהייתי במחזור אמא שלי רצתה להזמין פיצה אז התרגשתי והתקלחתי,ברגע שיצאתי מהמקלחת היא אמרה לי שלא מזמינים כי זה לחכות שעה.
ואז התפרצתי בבכי לא מוסבר.

אני רבה עם אמא שלי כמעט כל יום ואני לא שונאת אותה אבל מרגישה שהיא שונאת אותי

אני לא מצליחה לנטור טינה גם אם אני מנסה

כשהייתי בת 10 עד איזה גיל 12 הייתי רואה פורנו ומתעללת בגוף שלי כי שנאתי אותו ורציתי שיאנסו אותי

גם היום אני שונאת את הגוף שלי

כברתי ירם מכיתה א-ג וכשסוף סוף היו לי 'חברות' וחשבתי שהכל טוב ויפה קלטתי כמה הן צבועות רק אחרי 2-3 שנים,

החברה הכי טובה שלי בזמן שעשו עליי חרם הייתה חברה שלי 'בסוד' וכל כך אהבתי להיות חברה שלה וכל כך הייתי נואשת ליברות עד שפשוט זרמתי איתה בקטע של החברות בסוד.
אותה חברה ניזתה לשנות אותי

אחת מה'חברות' מכיתה ד-ו, כשהייתי באה אליה אז היא הייתה גורמת לי לרוץ בכל החדר שלה ורק טחרי כמה זמן קלטתי שהיא עושה את זה בשביל שאני ארזה וזה היה ממש צבוע מצידה


ה'חברות' בכיתה ו אמרו לי לזרום ועשיתי דברים שלא רציתי (לא משהו נורא אבל עדיין) כמו באמת או חובה שילד מהכיתה ינשק אותי (בלחי) שזה היה ממש מגעיל וזה היה גם בית ספר דתי

אני זוכרת שבכיתה ב' הילד שהיה הכי מציק לי הרביץ לי עם שרוך כאילו זה שוט

יש לי מלא מחשבות אובדניות ורוב הזמן אני רוצה למות

אני מטורפת לדעתי ואני צריכה פסיכולוג בשביל לפרוק הכל אבל המצב הכלכלי לא מאפשר את זה וגם אמא שלי אף פעם לא מאמינה לי כשאני אומרת לה שיש לי משהו
למשל שכשאני אומרת לה שאני צריכה בדיקת שמיעה היא אומרת לי שאני לא צריכה וכשעשיתי בדיקת שמיעה בפעם האחרונה הכל היה בסדר (פעם אחרונה הייתה כיתה א ועכשי אני ט) והיא גם אומרת שזה פסיכולוגי

היא לא רואה אותי בכלל כשאחים שלי מבקשים ממנה להכין משהו בתנור היא ישר אומרת כן וכשאני מבקשת ממנה להכין לי סלט היא מתחילה להתעצבן עליי בטירוף

אני ממש רוצה להיות אנורקסית וכבר חודשיים שיש לי בחילות משום מקום אני רוצה רק לנסות להקיא

ואני עוד מנסה להישאר אופטימית, מצחיק נכון?

את מנסה לקבל תמיכה אבל זה לא יקרה גם אמא שלי כזאת היא תגיד לך את בוגרת תכיני לבד את בוגרת תלכי לעשות בדיקות לבד תעבדי לכי לפסיכולוגיה חח כלום לא יעזור לך גם אם תגיעי למצב שאת מקל

אני שרפתי את הטוסט (המבינים יבינו)

כול העולם צבוע ואנלא מסוגלת להיות חלק ממנו

הילדה למעלה עם ההודעה הארוכה רצח שנכתבה ב29 אני הילד שחסם אותה ואני מרגיש חרא עם זה שעשיתי את זה מאז אותו יום שהתעצבנתי עליה

מה הקשר?^