שאלה קצת מוזרה כזאת אבל זה מעסיק אותי

נכון יש חיים? אז אנחנו חיים אותם, עושים כל מה שצריך, עוברים רגעים טובים ופחות טובים, נהנים לפעמים ולפעמים פחות וכולי

ואז מתים. והכל כאילו "הולך לפח". אז למה תמיד עדיין יש לנו את הרצון להשקיע? עדיין אנחנו תחרותיים? עדיין כל כך רוצים הרבה כסף ועבודה מכובדת, אם בסוף כל מה שעשינו נגמר. עכשיו נכון- לכל דבר יש סוף. אבל זה קצת הזוי. קצת הזוי שנמות ולא יקרה כלום אחרי זה. חייב להיות איזשהו המשך. ובגלל זה, זה מאוד הגיוני שיש את עולם הבא. את כל העניין של הנשמה, היכל הנשמות, גן עדן, גהנום. כי אולי הגוף כבר לא פועל. אבל מה עם הנשמה? גם היא תמות? ואז מה, עשינו הכל והתקדמנו בחיים בשביל סתם? אולי החיים האלו הם מבחן והכנה לקראת ה"חיים האמיתיים". עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, נראה לי זה נשמע שאני דכאונית חח. אז לא- פשוט יוצא לי לחשוב על זה לפעמים, בעיקר בשבתות כשמשעמם כי אני שומרת שבת...
אני גם מאמינה שצריך להפיק את המיטב תמיד. זאת הכי אני.

ושוב, זאת רק דעתי. סתם רציתי לפרוק, לכתוב את מה שאני חושבת. כי הנושא הזה לפעמים מטריד אותי.

מה אתם חושבים על זה?