13 תשובות
לב
מהלב
מוח
הלב זה רק איבר שדואג לקיום שלך.
הלב זה רק איבר שדואג לקיום שלך.
מהלב
מהלב. אבל גם לא עיוורת ויודעת לחשוב באהבה עם המוח
לב
שניהם
תכלס
מהמוח
זה הורמון שמשתחרר במוח
מהמוח
זה הורמון שמשתחרר במוח
מהמוח
הלב הוא לא יותר ממשאבה
הלב הוא לא יותר ממשאבה
ביולוגית או מנטאלית? התגיות מבלבלות..
מהמוח
מהלב
המוח שלנו הוא האיבר היחיד בגוף שלנו שנחשב ל"איבר חכם", הוא לא צפוי, יש לו חופש פעולה מאיתנו ברוב הפעולות שלו, והוא האיבר היחיד שעוד לא יודעים איך הוא פועל, הוא הכי מורכב ומסובך, ובקיצור - הוא לא "רק" מבצע פעולות וזהו.
שם נמצאות כל המחשבות שלנו, דרכי החשיבה שלנו, דפוסי ההתנהגות שלנו, הצורה בה אנחנו מנתחים ומבינים ושופטים וקולטים ומפרשים דברים, וכן - גם הרגשות שלנו.
אני לא אכנס כרגע לכך שאומרים שרגשות זה "רק הורמונים" שמופרשים וזהו ולכן גם אהבה וכו זה הכל שקר.
כי גם אם זה נכון מבחינה ביולוגית אני מעדיף שלא לראות את זה כך ולתת לכך משנה חשיבות אמיתית.
אהבה זה רגש, והלב שלנו הוא "רק" משאבה, אין לו יכולות כלשהן מעבר ללשאוב ולהזרים דם, כל הקישור בין לב לרגשות נובע מכך שכשהרגשות שלנו חזקים ואנחנו חווים משהו מרגש במיוחד/מפחיד מאד/עצוב מאד - אז הלב פועם חזק ומזרים יותר דם למערכות שדורשות את זה בגוף באותו הרגע.
כולנו מכירים את זה, החל מביטויים כמו "נכנסת לי ללב" ועד לאימוג'ים בצורת לב שנועדו להצהיר על אהבה.
תמיד למדנו שהלב שלנו קשור לרגשות. אבל האמת היא שהלב שלנו לא ממש אחראי על הרגשות שלנו, לא על אהבה, לא על יחסים חברתיים, וגם לא על הנפש או כל דבר אחר שמתפרש כקשור ללב.
אפשר לראות את זה בצורה פשוטה כשמסתכלים על מחלות לב, הרי לא רואים אצל חולים שפעילות הלב שלהם נפגעת שינויים ברגשות, בהתנהגות או באופי. לעומת זאת, פגיעות במוח בהחלט יכולות לגרום לכל אחד מהדברים האלה, כי בסופו של דבר, אפילו שלא תמיד זה נראה לנו כך, המוח שלנו הוא זה שאחראי על הרגשות ועל ההתנהגויות המורכבות שלנו, והלב הוא בסך הכל משאבת דם "טיפשה".
והסיבה לכך שקישרנו לב לרגשות זה כמו שכבר אמרתי, בגלל שהוא פועם כשהרגשות שלנו מתחזקים, וכשמערכות הגוף צורכות לפתע יותר דם כדי לתפקד במצבי לחץ - הלב שלנו פועם מהר יותר ואפשר להרגיש את זה ע"י חוש המישוש, שהוא לגמרי פיזי, ולכן קצת יותר קשה לשייך רגשות להורמונים במוח.
מה הכי מצחיק?
שמי שאחראי שהלב שלנו יפעל במהירות גבוהה יותר כשצריך - ובאופן לא מפתיע, הוא המוח שלנו.
במצבי חירום, שבהם צריכים להיות מאוד מרוכזים ולהגיב במהירות, מערכת העצבים יודעת לשנות את סדרי העדיפויות בגוף ולהזרים יותר אנרגיה למערכות שקריטיות להתנהגות הזו באותו הרגע.
ומכיוון שהלב הוא האיבר האחראי על הזרמת הדם לגוף, מערכת העצבים יודעת לגרום לו להעלות את הדופק ע"פי הוראה מהמוח, ובכך להזרים יותר דם ויותר אנרגיה.
רגשות עוצמתיים, או העוצמה של הרגשות לפעמים, נוצרו כדי לאפשר לנו להתמודד עם מצבים שונים מהיומיום, לא שגרתיים, כגון סכנות מוות או מצבים שבהם אנחנו כועסים, פוחדים ואפילו אוהבים.
אלו מצבים שבהם הגוף זקוק ליותר אנרגיה ופוקוס, ולכן המוח שולח פקודה ללב (דרך מערכת העצבים הסימפטתית והפרשה של אדרנלין, למי שמכיר), להגביר את קצב הפעימות שלו, וכך לספק יותר דם ויותר אנרגיה שיסייעו לנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ולפעמים גם ישפרו את מהירות התגובה ויעירו אותנו ממצב ישנוני.
קחו לדוגמא התעוררות בבוקר לעבודה פיזית, אתם קמים לאט, פוקחים עיניי ומשפשפים אותן, מתמתחים ומפהקים, קמים באיטיות, מושכים מעצמכם את בגדי הלילה ולובשים בעצלנות את בגדי העבודה, קמים לשטוף פנים ולצחצח שיניים, שותים קפה בסבבה, ואם עוד לא עברה כמעט שעה מאז שהתעוררתם אתם עדיין לא תהיו מספיק עירניים מספיק כדי להגיב לשום דבר או אפילו כדי לחשב משהו מתמטי פשוט.
אבל תתארו לכם בוקר שונה, חס וחלילה אתם פוקחים עיניים באמצע הלילה ושומעים זעקות מקפיאות דם, ולפני שאתם מספיקים להיזכר איך קוראים לכם אתם שומעים צרור יריות, שקט דממה, ואדם בלבוש שחור עם רעלה ומבט רצחני בעיניים נכנס לכם לחדר...
האם אתם לא בשיא העירנות כרגע?
מה קרה לעצלנות ולקפה של הבוקר?
איפה נעלם הצורך בלהתמתח ולפהק?!
הלב שלכם ברגע זה דופק על 6,870 קמ"ש (סתם, כנראה באיזור ה-240 דפיקות לדקה), ואתם מוכנים על המקום לריצת אלפיים בלי שום הכנה.
בלי להכיר אתכם אני אומר לכם שאתם באותו רגע מסוגלים גם לזנק לגובה שני מטרים אם צריך, להכות בעצמה שלא תבייש מתאגרף בינלאומי, או להגיב מהר יותר ממהירות האור לכל תנועה של הזר בשחור.
ועל זה רבותי, אחראי המוח, ששולח פקודות קריטיות דרך מערכת העצבים, שמתריעה ללב על מצב סכנה, שמעיר בבת אחת את כל מערכות הגוף ע"י הזרמת של כמויות דם אסטרונומיות במינימום זמן, וכך מאפשר לכם להיות ערים כמו סוס ודרוכים כמו נץ תוך פחות משנייה.
זו הסיבה שקישרנו תמיד לב לרגשות, אנחנו מרגישים את הדופק עולה, בעיקר כשרגשות כמו אהבה, ציפייה, פחד, געגועים וכו' צפים לנו, ולכן חושבים שהלב הוא זה שגורם לרגש החזק, אלא שמאחורי הבובה שרוקדת יפה, עומד בובאי שמושך בחוטים: המוח.
אז אם חוויתם אהבה נכזבת, אני יכול להרגיע אתכם, הלב שלכם לא נשבר, הוא שלם והוא עובד מצוין. ולגבי המוח? זכרו שהוא כל כך גמיש שעם מספיק זמן ורצון הוא יצליח להתגבר גם על המצב הזה, וכמו שאומרים, גם זה יעבור.
לפחות למדתם משהו חדש היום (:
נ ב.איך שוב סטיתי כ" מהנושא והרחבתי כ"כ הרבה? חחח
שם נמצאות כל המחשבות שלנו, דרכי החשיבה שלנו, דפוסי ההתנהגות שלנו, הצורה בה אנחנו מנתחים ומבינים ושופטים וקולטים ומפרשים דברים, וכן - גם הרגשות שלנו.
אני לא אכנס כרגע לכך שאומרים שרגשות זה "רק הורמונים" שמופרשים וזהו ולכן גם אהבה וכו זה הכל שקר.
כי גם אם זה נכון מבחינה ביולוגית אני מעדיף שלא לראות את זה כך ולתת לכך משנה חשיבות אמיתית.
אהבה זה רגש, והלב שלנו הוא "רק" משאבה, אין לו יכולות כלשהן מעבר ללשאוב ולהזרים דם, כל הקישור בין לב לרגשות נובע מכך שכשהרגשות שלנו חזקים ואנחנו חווים משהו מרגש במיוחד/מפחיד מאד/עצוב מאד - אז הלב פועם חזק ומזרים יותר דם למערכות שדורשות את זה בגוף באותו הרגע.
כולנו מכירים את זה, החל מביטויים כמו "נכנסת לי ללב" ועד לאימוג'ים בצורת לב שנועדו להצהיר על אהבה.
תמיד למדנו שהלב שלנו קשור לרגשות. אבל האמת היא שהלב שלנו לא ממש אחראי על הרגשות שלנו, לא על אהבה, לא על יחסים חברתיים, וגם לא על הנפש או כל דבר אחר שמתפרש כקשור ללב.
אפשר לראות את זה בצורה פשוטה כשמסתכלים על מחלות לב, הרי לא רואים אצל חולים שפעילות הלב שלהם נפגעת שינויים ברגשות, בהתנהגות או באופי. לעומת זאת, פגיעות במוח בהחלט יכולות לגרום לכל אחד מהדברים האלה, כי בסופו של דבר, אפילו שלא תמיד זה נראה לנו כך, המוח שלנו הוא זה שאחראי על הרגשות ועל ההתנהגויות המורכבות שלנו, והלב הוא בסך הכל משאבת דם "טיפשה".
והסיבה לכך שקישרנו לב לרגשות זה כמו שכבר אמרתי, בגלל שהוא פועם כשהרגשות שלנו מתחזקים, וכשמערכות הגוף צורכות לפתע יותר דם כדי לתפקד במצבי לחץ - הלב שלנו פועם מהר יותר ואפשר להרגיש את זה ע"י חוש המישוש, שהוא לגמרי פיזי, ולכן קצת יותר קשה לשייך רגשות להורמונים במוח.
מה הכי מצחיק?
שמי שאחראי שהלב שלנו יפעל במהירות גבוהה יותר כשצריך - ובאופן לא מפתיע, הוא המוח שלנו.
במצבי חירום, שבהם צריכים להיות מאוד מרוכזים ולהגיב במהירות, מערכת העצבים יודעת לשנות את סדרי העדיפויות בגוף ולהזרים יותר אנרגיה למערכות שקריטיות להתנהגות הזו באותו הרגע.
ומכיוון שהלב הוא האיבר האחראי על הזרמת הדם לגוף, מערכת העצבים יודעת לגרום לו להעלות את הדופק ע"פי הוראה מהמוח, ובכך להזרים יותר דם ויותר אנרגיה.
רגשות עוצמתיים, או העוצמה של הרגשות לפעמים, נוצרו כדי לאפשר לנו להתמודד עם מצבים שונים מהיומיום, לא שגרתיים, כגון סכנות מוות או מצבים שבהם אנחנו כועסים, פוחדים ואפילו אוהבים.
אלו מצבים שבהם הגוף זקוק ליותר אנרגיה ופוקוס, ולכן המוח שולח פקודה ללב (דרך מערכת העצבים הסימפטתית והפרשה של אדרנלין, למי שמכיר), להגביר את קצב הפעימות שלו, וכך לספק יותר דם ויותר אנרגיה שיסייעו לנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות ולפעמים גם ישפרו את מהירות התגובה ויעירו אותנו ממצב ישנוני.
קחו לדוגמא התעוררות בבוקר לעבודה פיזית, אתם קמים לאט, פוקחים עיניי ומשפשפים אותן, מתמתחים ומפהקים, קמים באיטיות, מושכים מעצמכם את בגדי הלילה ולובשים בעצלנות את בגדי העבודה, קמים לשטוף פנים ולצחצח שיניים, שותים קפה בסבבה, ואם עוד לא עברה כמעט שעה מאז שהתעוררתם אתם עדיין לא תהיו מספיק עירניים מספיק כדי להגיב לשום דבר או אפילו כדי לחשב משהו מתמטי פשוט.
אבל תתארו לכם בוקר שונה, חס וחלילה אתם פוקחים עיניים באמצע הלילה ושומעים זעקות מקפיאות דם, ולפני שאתם מספיקים להיזכר איך קוראים לכם אתם שומעים צרור יריות, שקט דממה, ואדם בלבוש שחור עם רעלה ומבט רצחני בעיניים נכנס לכם לחדר...
האם אתם לא בשיא העירנות כרגע?
מה קרה לעצלנות ולקפה של הבוקר?
איפה נעלם הצורך בלהתמתח ולפהק?!
הלב שלכם ברגע זה דופק על 6,870 קמ"ש (סתם, כנראה באיזור ה-240 דפיקות לדקה), ואתם מוכנים על המקום לריצת אלפיים בלי שום הכנה.
בלי להכיר אתכם אני אומר לכם שאתם באותו רגע מסוגלים גם לזנק לגובה שני מטרים אם צריך, להכות בעצמה שלא תבייש מתאגרף בינלאומי, או להגיב מהר יותר ממהירות האור לכל תנועה של הזר בשחור.
ועל זה רבותי, אחראי המוח, ששולח פקודות קריטיות דרך מערכת העצבים, שמתריעה ללב על מצב סכנה, שמעיר בבת אחת את כל מערכות הגוף ע"י הזרמת של כמויות דם אסטרונומיות במינימום זמן, וכך מאפשר לכם להיות ערים כמו סוס ודרוכים כמו נץ תוך פחות משנייה.
זו הסיבה שקישרנו תמיד לב לרגשות, אנחנו מרגישים את הדופק עולה, בעיקר כשרגשות כמו אהבה, ציפייה, פחד, געגועים וכו' צפים לנו, ולכן חושבים שהלב הוא זה שגורם לרגש החזק, אלא שמאחורי הבובה שרוקדת יפה, עומד בובאי שמושך בחוטים: המוח.
אז אם חוויתם אהבה נכזבת, אני יכול להרגיע אתכם, הלב שלכם לא נשבר, הוא שלם והוא עובד מצוין. ולגבי המוח? זכרו שהוא כל כך גמיש שעם מספיק זמן ורצון הוא יצליח להתגבר גם על המצב הזה, וכמו שאומרים, גם זה יעבור.
לפחות למדתם משהו חדש היום (:
נ ב.איך שוב סטיתי כ" מהנושא והרחבתי כ"כ הרבה? חחח
באותו הנושא: