7 תשובות
דוגמא אישית.כשההורים מחונכים גם הילדים יצאו ככה.והרבה סבלנות ודרך ארץ.ומעל הכל אהבה.ולא לוותר איפה שצריך יד חזקה.כמו שאומרים שמאל דוחה וימין מקרבת
שואל השאלה:
לא איך להיות עם הילדים, איך לחנך אותם? נגיד לא לוותר להם להיות איתם קשוחים, איך להתנהל איתם ככה שהם יבינו ויקשיבו שאומרים להם לעשות דברים ומבקשים מהם.
לא איך להיות עם הילדים, איך לחנך אותם? נגיד לא לוותר להם להיות איתם קשוחים, איך להתנהל איתם ככה שהם יבינו ויקשיבו שאומרים להם לעשות דברים ומבקשים מהם.
אנונימית
לדעתי כמה דברים
1. לתת להם דוגמא אישית
2. להיות סבלניים כלפיהם
3. אם אומרים משהו אז לקיים אותו לטוב ולפחות טוב
4. לתת להם מילה טובה כשהם עושים משהו מעבר למצופה מהם
5. לתגמל אותם כשהם עושים את מה שההורים מבקשים בצורה יפה ולאורך טווח ארוך
6. לפרגן
7. לנזוף בעת הצורך
8. לעשות הגבלות בדברים כמו פלאפון, מחשב , טלוויזיה
9. זמן איכות עם הילדים
10. לא לקלל או לדבר בצורה פוגעת ולהוריד מערך הילד
לדעתי זהו בעיקרון
1. לתת להם דוגמא אישית
2. להיות סבלניים כלפיהם
3. אם אומרים משהו אז לקיים אותו לטוב ולפחות טוב
4. לתת להם מילה טובה כשהם עושים משהו מעבר למצופה מהם
5. לתגמל אותם כשהם עושים את מה שההורים מבקשים בצורה יפה ולאורך טווח ארוך
6. לפרגן
7. לנזוף בעת הצורך
8. לעשות הגבלות בדברים כמו פלאפון, מחשב , טלוויזיה
9. זמן איכות עם הילדים
10. לא לקלל או לדבר בצורה פוגעת ולהוריד מערך הילד
לדעתי זהו בעיקרון
זמן איכות, גבולות , דוגמא אישית כמובן
בנוסף למה שכתבו מעליי, בין היתר גם לא לצעוק עליהם בשום פנים ואופן, אלא לדבר בקול תקיף. אם הצעקות של ההורים יהפכו לדבר מורגל אז לא יהיה להן ערך כשהן באמת יהיו נחוצות (נגיד כשהילד רץ לכביש). שיטה שאני דוגלת בה אבל זו רק דעתי היא לא להציב לילד גבולות ברורים מדי, אלא לתת לו אחריות להציב את הגבולות לעצמו. לפעול מתוך הבנה שאי אפשר למנוע ממנו שום דבר אבל אפשר להמליץ לו לעשות או לא לעשות דברים מסויימים, מניסיון אישי שלי זה לא יעורר בו דחף להתמרד וישאיר אותו קשוב לערכים שלו ולדעה של ההורים
אנונימית
הייתי אתמול לא בדיוק במסעדה, אלא משהו ברחוב, קיצר משפחה לידי, נגיד 3 ילדים, אחד 5, שני גם ככה, ושלישי 10, כולם לא סותמים את הפה, כולם צעקניים, כאילו שאכפת לכל אחד במקום שהם צריכים x וy , כלומר הם אוהבים מאוד תשומת לב, כי הם מתחרים בין אחד לשני עליה, ודבר נוסף הוא שההורים לא יודעים להשתיק אותם ולא היה להם זמן לתת להם נימוסים ודרך ארץ, אני בחיים לא צעקתי במקום ציבורי, אני שומר על שקט, וזה היה תמיד ככה גם בגיל קטן, הייתי מורגל לכך שאם אני אצעק, אז ההורים ישתיקו אותי מיידית, ויגיעו אלי במהרה ויטפלו בבעיה במהרה. ואז התרגלתי. כלומר כבר מגיל קטן לא הייתי צעקן, אולי כי בין היתר הייתי ביישן אבל זה לא שהייתי ביישן לדבר עם חברים, הייתי מתבייש מאם יצחקו אלי או מה שלא...
אבל תכלס עדיף נוער שהוא לא צעקן ואובר נרקסיסטי ואגואיסטי (שזה הדור שלנו)
קיצרר, אני חושב שהתשובה הכי יעילה לזה,
1. צריך פערי גילאים מסוים, כי אז לא תהיה תחרות והאח הגדול יהיה מספיק עם טקט להגיד לקטן לסתום את הפה, אז נגיד שפער של 4+ שנים זה הגיוני.
2. זמן איכות עם הילדים ושיהיה רוב הזמן שקט בבית, בשביל להרגיל אותם.
3. לדעת איך לגרום לעצמם להבין את השעמום ולדעת איך להעסיק את עצמם גם אם אין באמת מה לעשות.
אבל תכלס עדיף נוער שהוא לא צעקן ואובר נרקסיסטי ואגואיסטי (שזה הדור שלנו)
קיצרר, אני חושב שהתשובה הכי יעילה לזה,
1. צריך פערי גילאים מסוים, כי אז לא תהיה תחרות והאח הגדול יהיה מספיק עם טקט להגיד לקטן לסתום את הפה, אז נגיד שפער של 4+ שנים זה הגיוני.
2. זמן איכות עם הילדים ושיהיה רוב הזמן שקט בבית, בשביל להרגיל אותם.
3. לדעת איך לגרום לעצמם להבין את השעמום ולדעת איך להעסיק את עצמם גם אם אין באמת מה לעשות.