18 תשובות
זה מה שנקרא מוזיקת פופ, זה הסגנון עצמו.
וזו באמת מוזיקה נחותה
וזו באמת מוזיקה נחותה
שואל השאלה:
לא אמרתי משמעות עמוקה, אבל צריכה להיות משמעות כלשהי. איזשהו סיפור.
לא ערבוב אקראי של מילים, אחרת זה לא שיר.
לא כל שיר צריך להכיל משמעות עמוקה ומרגשת, אבל צריך שתהיה משמעות כלשהי.
כמו שלכוורת יש שיר בשם "המגפיים של ברוך". זה שיר שמספר סיפור. המשמעות בהחלט לא עמוקה והסיפור דיי מטופש, אבל יש סיפור.
לסטטיק ובן אל יש שירים שבעיקר מכילים שילובים אקראיים של משפטים, שחלקם באמת טובים האמת, אבל השילוב עצמו ממש מטומטם.
לא אמרתי משמעות עמוקה, אבל צריכה להיות משמעות כלשהי. איזשהו סיפור.
לא ערבוב אקראי של מילים, אחרת זה לא שיר.
לא כל שיר צריך להכיל משמעות עמוקה ומרגשת, אבל צריך שתהיה משמעות כלשהי.
כמו שלכוורת יש שיר בשם "המגפיים של ברוך". זה שיר שמספר סיפור. המשמעות בהחלט לא עמוקה והסיפור דיי מטופש, אבל יש סיפור.
לסטטיק ובן אל יש שירים שבעיקר מכילים שילובים אקראיים של משפטים, שחלקם באמת טובים האמת, אבל השילוב עצמו ממש מטומטם.
אנונימית
שואל השאלה:
זה כמו שתגידו שספר זה שורות אקראיות ארוכות למשך 100-600 עמודים!
יש איזשהו סיפור שצריך להעביר!
זה כל העניין בכתיבה! הסיפור! המשמעות! זה לא חייב להיות עמוק, אבל זה חייב להיות!
אחרת זה לא שיר וזה לא ספר! זה ערבוב אקראי של משפטים!
זה כמו שתגידו שספר זה שורות אקראיות ארוכות למשך 100-600 עמודים!
יש איזשהו סיפור שצריך להעביר!
זה כל העניין בכתיבה! הסיפור! המשמעות! זה לא חייב להיות עמוק, אבל זה חייב להיות!
אחרת זה לא שיר וזה לא ספר! זה ערבוב אקראי של משפטים!
אנונימית
שואל השאלה:
שיר אמור או לספר סיפור או להעביר מסר, שיר זה לא ערבוב אקראי של משפטים.
יש מבנה מסויים, יש מטרה מסויימת.
שיר יכול להעביר מסר תוך כדי מטאפורות, הוא יכול להיות ישיר, או שהוא יכול לספר סיפור כלשהו.
הוא יכול להיות מצחיק, עצוב, עליז, מה שבא לכם.
אבל צריכה להיות מאחוריו משמעות.
זה לא סתם ערבוב אקראי של משפטים.
שיר אמור או לספר סיפור או להעביר מסר, שיר זה לא ערבוב אקראי של משפטים.
יש מבנה מסויים, יש מטרה מסויימת.
שיר יכול להעביר מסר תוך כדי מטאפורות, הוא יכול להיות ישיר, או שהוא יכול לספר סיפור כלשהו.
הוא יכול להיות מצחיק, עצוב, עליז, מה שבא לכם.
אבל צריכה להיות מאחוריו משמעות.
זה לא סתם ערבוב אקראי של משפטים.
אנונימית
שואל השאלה:
^ כן לקחת הגדרה מויקיפדיה.
^ כן לקחת הגדרה מויקיפדיה.
אנונימית
שואל השאלה:
כי ויקיפדיה לא תמיד מדייקת, וכי לקחת מהערך הלא נכון.
שִׁירָה היא צורה של אמנות כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה.
ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו פואטיקה, התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים.
השירה, בניגוד לטקסטים אחרים, באה בראש ובראשונה להבליט את החומר המילולי שבה, ולא רק להצביע על המציאות שמעבר למילים.
אמילי דיקנסון, המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19, תיארה במכתבה לעורך הספרותי תומאס היגינסון כיצד היא מזהה שיר:
אם אני קוראת ספר ומרגישה כפור בכל גופי עד כי שום אש לא תוכל לחממני, אני יודעת שזהו שיר. אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקודי, אני יודעת שזהו שיר. האם יש דרך אחרת להגדיר "שיר"? (תרגום: לאה גולדברג).
מושגי יסוד:
שיר - *יצירה ששייכת לז'אנר השירה.*
(מפה אני לא אעתיק כי זה לא חשוב)
דימוי - בדימוי משווים דבר אחד למשנהו באופן ישיר. לדוגמה: "המלך יושב בקריית דמפרלין / שותה את יינו האדום כדם" (מתוך הבלדה "סר פטריק ספנס")
מטאפורה (השאלה) - במטאפורה החשוב ביותר הוא ההשאלה, כלומר תכונה של חפץ אחד "מולבשת" על חפץ אחר. אנו משתמשים במטאפורה גם בחיי היום-יום, כמו בצירוף "לב שבור".
מטונימיה - ייצוג שלם על ידי חלק האופייני לו. הצירוף "רודף שמלות", כאשר "שמלות" מציינות נשים, הוא דוגמה מחיי היום-יום למטונימיה.
סינקדוכה - אמצעי אמנותי קרוב למטאפורה - דבר מיוצג על ידי פרט קטן ממנו ולהפך. לדוגמה, כאשר "הבחור מבקש את ידה של הבחורה" - אמנם הוא מבקש את כולה, אך ידה היא סינקדוכה.
סינסתזיה - ערבוב שני חושים בביטוי אחד. לדוגמה, "אוויר מתוק", כאשר המילה "אוויר" קשורה לחוש הריח והמילה "מתוק" קשורה לחוש הטעם.
הגזמה (היפרבולה) - תיאור מופרז, מעבר לאמת הגלויה, שנועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם על הקוראים/השומעים. משמש גם ביום-יום, למשל במשפט כמו 'אמרתי לך כבר מיליון פעם...'
אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.
אוקסימורון - צירוף מילים שיש בו סתירה פנימית. לדוגמה: שתיקה רועמת, יין העצב, חתן גלמוד וכדומה.
סגנונות שירה:
בלדה - שיר המספר סיפור.
פיוט - במקור נועדו הפיוטים להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות.
מקאמה - יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים[2].
שירה אפית - ז'אנר של שירה פולקלוריסטית, המגולל סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים.
שירת איגיון (נונסנס) - שירה שהיא לכאורה בשפה מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות, מוזרויות וגם שטויות. ניתן למצוא כי מחוללי שירים אוטומטיים, מפיקים שירים איגיוניים [3] [4].
שירה לירית - שירה המביעה רגש או רגע חולף מנקודת מבט אישית של הפרט.
שיר תיאורי - יצירות העוסקות בתיאורי טבע, נופים, עצמים, מראות ונופים קונקרטיים, שאינם דימויים למצבי נפש, אלא מציגים את "הדבר עצמו".
שירה מודרנית - סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, ושבר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כרבים מזרמי האמנות במאה ה-20.
שירה פוליטית - שירה שמנסה באופן ברור לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים שאינם קשורים באמנות על פי רוב בנושאים חברתיים ומדיניים.
אימג'יזם - ז'אנר שירה שדגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה חדה וחסכונית ככל האפשר ושיאו בין השנים 1912 ל-1917. האימג'יזם חתר נגד השירה הרומנטית ושפת הפואטיקה המצועצעת של תקופתו.
אקספרסיוניזם
הרמטיזם
אקמאיזם - זרם בשירה הרוסית, שניסה להשתחרר מזרם השירה הסימבוליסטית המעיק, המעורפל והמיסטי במידה רבה, זרם ששלט תקופה ארוכה בשירה הרוסית בפרט ובשירה האירופית בכלל. שירה זו התאפיינה בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת.
סימבוליזם
שירה ביטניקית
שירה מקראית
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
שירת יהדות תימן
שירת הקודש של ביתא ישראל
כי ויקיפדיה לא תמיד מדייקת, וכי לקחת מהערך הלא נכון.
שִׁירָה היא צורה של אמנות כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה.
ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו פואטיקה, התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים.
השירה, בניגוד לטקסטים אחרים, באה בראש ובראשונה להבליט את החומר המילולי שבה, ולא רק להצביע על המציאות שמעבר למילים.
אמילי דיקנסון, המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19, תיארה במכתבה לעורך הספרותי תומאס היגינסון כיצד היא מזהה שיר:
אם אני קוראת ספר ומרגישה כפור בכל גופי עד כי שום אש לא תוכל לחממני, אני יודעת שזהו שיר. אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקודי, אני יודעת שזהו שיר. האם יש דרך אחרת להגדיר "שיר"? (תרגום: לאה גולדברג).
מושגי יסוד:
שיר - *יצירה ששייכת לז'אנר השירה.*
(מפה אני לא אעתיק כי זה לא חשוב)
דימוי - בדימוי משווים דבר אחד למשנהו באופן ישיר. לדוגמה: "המלך יושב בקריית דמפרלין / שותה את יינו האדום כדם" (מתוך הבלדה "סר פטריק ספנס")
מטאפורה (השאלה) - במטאפורה החשוב ביותר הוא ההשאלה, כלומר תכונה של חפץ אחד "מולבשת" על חפץ אחר. אנו משתמשים במטאפורה גם בחיי היום-יום, כמו בצירוף "לב שבור".
מטונימיה - ייצוג שלם על ידי חלק האופייני לו. הצירוף "רודף שמלות", כאשר "שמלות" מציינות נשים, הוא דוגמה מחיי היום-יום למטונימיה.
סינקדוכה - אמצעי אמנותי קרוב למטאפורה - דבר מיוצג על ידי פרט קטן ממנו ולהפך. לדוגמה, כאשר "הבחור מבקש את ידה של הבחורה" - אמנם הוא מבקש את כולה, אך ידה היא סינקדוכה.
סינסתזיה - ערבוב שני חושים בביטוי אחד. לדוגמה, "אוויר מתוק", כאשר המילה "אוויר" קשורה לחוש הריח והמילה "מתוק" קשורה לחוש הטעם.
הגזמה (היפרבולה) - תיאור מופרז, מעבר לאמת הגלויה, שנועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם על הקוראים/השומעים. משמש גם ביום-יום, למשל במשפט כמו 'אמרתי לך כבר מיליון פעם...'
אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.
אוקסימורון - צירוף מילים שיש בו סתירה פנימית. לדוגמה: שתיקה רועמת, יין העצב, חתן גלמוד וכדומה.
סגנונות שירה:
בלדה - שיר המספר סיפור.
פיוט - במקור נועדו הפיוטים להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות.
מקאמה - יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים[2].
שירה אפית - ז'אנר של שירה פולקלוריסטית, המגולל סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים.
שירת איגיון (נונסנס) - שירה שהיא לכאורה בשפה מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות, מוזרויות וגם שטויות. ניתן למצוא כי מחוללי שירים אוטומטיים, מפיקים שירים איגיוניים [3] [4].
שירה לירית - שירה המביעה רגש או רגע חולף מנקודת מבט אישית של הפרט.
שיר תיאורי - יצירות העוסקות בתיאורי טבע, נופים, עצמים, מראות ונופים קונקרטיים, שאינם דימויים למצבי נפש, אלא מציגים את "הדבר עצמו".
שירה מודרנית - סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, ושבר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כרבים מזרמי האמנות במאה ה-20.
שירה פוליטית - שירה שמנסה באופן ברור לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים שאינם קשורים באמנות על פי רוב בנושאים חברתיים ומדיניים.
אימג'יזם - ז'אנר שירה שדגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה חדה וחסכונית ככל האפשר ושיאו בין השנים 1912 ל-1917. האימג'יזם חתר נגד השירה הרומנטית ושפת הפואטיקה המצועצעת של תקופתו.
אקספרסיוניזם
הרמטיזם
אקמאיזם - זרם בשירה הרוסית, שניסה להשתחרר מזרם השירה הסימבוליסטית המעיק, המעורפל והמיסטי במידה רבה, זרם ששלט תקופה ארוכה בשירה הרוסית בפרט ובשירה האירופית בכלל. שירה זו התאפיינה בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת.
סימבוליזם
שירה ביטניקית
שירה מקראית
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
שירת יהדות תימן
שירת הקודש של ביתא ישראל
אנונימית
שואל השאלה:
היית צריכה לקחת מהערך שירה, ולא מהערך שיר שבקושי יש בו מידע.
היית צריכה לקחת מהערך שירה, ולא מהערך שיר שבקושי יש בו מידע.
אנונימית
אני אגיד לך את זה בצורה הכי ישירה-מזרחית ופופ כמו הסגנון הזה לא באים להעביר שום מסר, נטו לחן טוב וזהו. מוזיקה שמחה. אל תתחילי לנתח את השיר כאילו את בבגרות בספרות- כי אין לו שום משמעות גם אם תחפשי שעות.
אל תשווי אותם ללהקות אגדיות כמו "כוורת" כי זה פשוט אידיוטי. ברור שהם לא ברמה שלהם אבל וואלה הם מצליחים, מה את מצפה שאנשים ישמעו כל היום גידי גוב וחווה אלבשטיין?בחייך אנחנו ב2018 לאנשים אין עצבים לזה. אנחנו בישראל ופה מתים על המזרחית ולכן הולך להם,ועכשיו הם גם הוחתמו על חוזה שיוביל אותם לקריירה בינלאומית ותכלס אני ממש אוהבת את השירים שלהם. לי אין עצבים לשבת עצובה כמו ילדת סנטר ולשמוע שירי דיכאון,מצטערת.
במקום לנבור בכל מילה ומילה פשוט תהני מהשיר וזהו, ואם את לא אוהבת אז אל תשמעי אותם- הם במילא יסתדרו גם בלי ה2 צפיות שלך.
אל תשווי אותם ללהקות אגדיות כמו "כוורת" כי זה פשוט אידיוטי. ברור שהם לא ברמה שלהם אבל וואלה הם מצליחים, מה את מצפה שאנשים ישמעו כל היום גידי גוב וחווה אלבשטיין?בחייך אנחנו ב2018 לאנשים אין עצבים לזה. אנחנו בישראל ופה מתים על המזרחית ולכן הולך להם,ועכשיו הם גם הוחתמו על חוזה שיוביל אותם לקריירה בינלאומית ותכלס אני ממש אוהבת את השירים שלהם. לי אין עצבים לשבת עצובה כמו ילדת סנטר ולשמוע שירי דיכאון,מצטערת.
במקום לנבור בכל מילה ומילה פשוט תהני מהשיר וזהו, ואם את לא אוהבת אז אל תשמעי אותם- הם במילא יסתדרו גם בלי ה2 צפיות שלך.
אני מסכימה חלקית... מילים זה חלק משמעותי.
אבל לא לכל שיר חייב להיות משמעות, אני באמת לא מבינה מה הבעיה של אנשים במדינה עם סטטיק ובן אל
השירים שלהם קליטים בטירוף, מקפיצים, ממכרים, הסטייל שלהם מטורף ואנשים בחול עפים עליהם! רק בישראל התגובות לא מפרגנות...
את בטח תתפלאי לשמוע אבל סגנון המוזיקה שלי הוא בעיקר רוק ומטאל, לכן אני מבינה למה את מתכוונת...
אבל יש הרבה פעמיים שסתם מתחשק לי להקשיב למוזיקה קלילה בלי הרבה משמעות.. כמו בנהיגה או סתם שאני מסדרת את החדר, לא צריך להתעמק בכל דבר.
בקיצור לדעתי הם צוות פצצה, בחול היו יכולים להצליח יותר.
אבל לא לכל שיר חייב להיות משמעות, אני באמת לא מבינה מה הבעיה של אנשים במדינה עם סטטיק ובן אל
השירים שלהם קליטים בטירוף, מקפיצים, ממכרים, הסטייל שלהם מטורף ואנשים בחול עפים עליהם! רק בישראל התגובות לא מפרגנות...
את בטח תתפלאי לשמוע אבל סגנון המוזיקה שלי הוא בעיקר רוק ומטאל, לכן אני מבינה למה את מתכוונת...
אבל יש הרבה פעמיים שסתם מתחשק לי להקשיב למוזיקה קלילה בלי הרבה משמעות.. כמו בנהיגה או סתם שאני מסדרת את החדר, לא צריך להתעמק בכל דבר.
בקיצור לדעתי הם צוות פצצה, בחול היו יכולים להצליח יותר.
מסכים איתך
שואל השאלה:
אין לי מעיה עם המנגינה והקול שלהם. אני לא מתחברת לסגנון אבל המנגינה והקול בסדר גמור.
אני רק לא מבינה מה הקטע של המילים. למה שלא תהיה משמעות? זאת כל המטרה של שירה.
והסיבה שבחול אוהבים אותם היא כי הם לא יודעים מה המשמעות של המילים, בישראל לא אוהבים אותם כי יודעים.
אין לי מעיה עם המנגינה והקול שלהם. אני לא מתחברת לסגנון אבל המנגינה והקול בסדר גמור.
אני רק לא מבינה מה הקטע של המילים. למה שלא תהיה משמעות? זאת כל המטרה של שירה.
והסיבה שבחול אוהבים אותם היא כי הם לא יודעים מה המשמעות של המילים, בישראל לא אוהבים אותם כי יודעים.
אנונימית
כי הם לא עושים עכשיו מוזיקה שתהווה מסר כלשהו. הם עושים מוזיקה שמחה למסיבות וזהו זה.
גם רוב השירים הכי מפורסמים אין להם משמעות עמוקה- אם תשווי אותם לחו"ל , כל השירים בmtv הם חסרי משמעות וכולם על אהבה , כמו פה.
את לוקחת שירה כמשהו עוצמתי שבא להעביר את כל מה שאי אפשר להעביר במילים , הם רואים את זה נטו כאמצעי לשמחה ותכלס, לכסף. הם מייצרים שירים שהם יודעים שיביאו להם את הבוכטות שהם רוצים.
גם רוב השירים הכי מפורסמים אין להם משמעות עמוקה- אם תשווי אותם לחו"ל , כל השירים בmtv הם חסרי משמעות וכולם על אהבה , כמו פה.
את לוקחת שירה כמשהו עוצמתי שבא להעביר את כל מה שאי אפשר להעביר במילים , הם רואים את זה נטו כאמצעי לשמחה ותכלס, לכסף. הם מייצרים שירים שהם יודעים שיביאו להם את הבוכטות שהם רוצים.
שואל השאלה:
^ זה בדיוק מה שאני אומרת. זה בשביל כסף. זה לא שיר. אפשר אולי לקרוא לזה מוזיקה כי למנגינה כן יש מטרה, כמו שאמרת, אמצעי לשמחה. אבל למילים אין, אז זה לא שיר.
^ זה בדיוק מה שאני אומרת. זה בשביל כסף. זה לא שיר. אפשר אולי לקרוא לזה מוזיקה כי למנגינה כן יש מטרה, כמו שאמרת, אמצעי לשמחה. אבל למילים אין, אז זה לא שיר.
אנונימית
תראי שיר זה כן. יש לו מילים ולחן = שיר.
פשוט זה לא שיר עם עומק. אבל זה שיר לכל דבר,לא כל שיר חייב להעביר מסר.
פשוט זה לא שיר עם עומק. אבל זה שיר לכל דבר,לא כל שיר חייב להעביר מסר.
שואל השאלה:
אם זה שיר, לאיזה סגנון שירה הוא שייך? :/
אם זה שיר, לאיזה סגנון שירה הוא שייך? :/
אנונימית
בעיקרון,פופ
וברור שזה שיר איך את יכולה להגיד שזה לא? גם אם הוא ברמה ירודה,הוא עדיין שיר.
שמתי לב שאת אוהבת לצטט אז הנה ציטוטים מויקיפדיה על הסגנון שלהם:
אחד המאפיינים הבולטים של הצמד הוא הגיוון המוזיקלי, שבא לידי ביטוי בכך שכל שיר הוא בסגנון שונה או שילוב של סגנונות קיימים: שנות ה-70, פורטוגזי, פופ, מזרחית ועוד
בויקיפדיה על לירז כתוב שהוא שר פופ ועוד כל מיני סוגים תיכנסי אם את רוצה
וברור שזה שיר איך את יכולה להגיד שזה לא? גם אם הוא ברמה ירודה,הוא עדיין שיר.
שמתי לב שאת אוהבת לצטט אז הנה ציטוטים מויקיפדיה על הסגנון שלהם:
אחד המאפיינים הבולטים של הצמד הוא הגיוון המוזיקלי, שבא לידי ביטוי בכך שכל שיר הוא בסגנון שונה או שילוב של סגנונות קיימים: שנות ה-70, פורטוגזי, פופ, מזרחית ועוד
בויקיפדיה על לירז כתוב שהוא שר פופ ועוד כל מיני סוגים תיכנסי אם את רוצה
שואל השאלה:
לא דיברתי על ז'אנר, דיברתי על סגנון שירה. זה משהו שונה.
סגנונות שירה:
בלדה - שיר המספר סיפור.
פיוט - במקור נועדו הפיוטים להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות.
מקאמה - יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים[2].
שירה אפית - ז'אנר של שירה פולקלוריסטית, המגולל סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים.
שירת איגיון (נונסנס) - שירה שהיא לכאורה בשפה מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות, מוזרויות וגם שטויות. ניתן למצוא כי מחוללי שירים אוטומטיים, מפיקים שירים איגיוניים [3] [4].
שירה לירית - שירה המביעה רגש או רגע חולף מנקודת מבט אישית של הפרט.
שיר תיאורי - יצירות העוסקות בתיאורי טבע, נופים, עצמים, מראות ונופים קונקרטיים, שאינם דימויים למצבי נפש, אלא מציגים את "הדבר עצמו".
שירה מודרנית - סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, ושבר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כרבים מזרמי האמנות במאה ה-20.
שירה פוליטית - שירה שמנסה באופן ברור לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים שאינם קשורים באמנות על פי רוב בנושאים חברתיים ומדיניים.
אימג'יזם - ז'אנר שירה שדגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה חדה וחסכונית ככל האפשר ושיאו בין השנים 1912 ל-1917. האימג'יזם חתר נגד השירה הרומנטית ושפת הפואטיקה המצועצעת של תקופתו.
אקספרסיוניזם - ה"אקספרסיביות" של האקספרסיוניזם באה לידי ביטוי בהתפרצות כוללת של רגשות (אקספרס= הבעה), לרוב שליליים: כאב, ייאוש, חרדה, תחושת שקיעה - רגשות שאפיינו את תקופת מפנה המאה העשרים, ה-fin de sicle.
הרמטיזם - זרם זה קיבל את שמו מדבריו של המבקר קוסטנצו פלורה, אשר בספר שכתב בשנת 1936, הגדיר את השירה המאופיינת בערפול יתר מכוון ובכתיבה אנלוגית קיצונית כהרמטית, על שם האל הרמס טריסמגיסטוס, אל חכמת הנסתר. פלורה הביע בספרו זה ("השירה ההרמטית") את מורת רוחו על כך שהשירה מסתורית מדי, אישית מדי ומסובכת לפירוש ולפענוח.
אקמאיזם - זרם בשירה הרוסית, שניסה להשתחרר מזרם השירה הסימבוליסטית המעיק, המעורפל והמיסטי במידה רבה, זרם ששלט תקופה ארוכה בשירה הרוסית בפרט ובשירה האירופית בכלל. שירה זו התאפיינה בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת.
סימבוליזם
שירה ביטניקית - כתיבה חופשית ואסוציאטיבית, בשפת דיבור, אשר כותביה כותבים את כל אשר על דעתם ונמנעים מלערוך תיקונים בטקסט (הטכניקה החד-טיוטתית).
שירה מקראית
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
שירת יהדות תימן
שירת הקודש של ביתא ישראל
לא דיברתי על ז'אנר, דיברתי על סגנון שירה. זה משהו שונה.
סגנונות שירה:
בלדה - שיר המספר סיפור.
פיוט - במקור נועדו הפיוטים להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות.
מקאמה - יצירה שירית-סיפורית מגוונת, המשלבת בתוכה פרוזה מחורזת בעלת ברק רטורי ושירים שקולים[2].
שירה אפית - ז'אנר של שירה פולקלוריסטית, המגולל סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים.
שירת איגיון (נונסנס) - שירה שהיא לכאורה בשפה מובנת ותקנית, אך בעצם אין לה משמעות או שהמשמעות אינה הגיונית או אפשרית; היא יכולה להכיל סתירות, הברקות, מוזרויות וגם שטויות. ניתן למצוא כי מחוללי שירים אוטומטיים, מפיקים שירים איגיוניים [3] [4].
שירה לירית - שירה המביעה רגש או רגע חולף מנקודת מבט אישית של הפרט.
שיר תיאורי - יצירות העוסקות בתיאורי טבע, נופים, עצמים, מראות ונופים קונקרטיים, שאינם דימויים למצבי נפש, אלא מציגים את "הדבר עצמו".
שירה מודרנית - סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, ושבר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כרבים מזרמי האמנות במאה ה-20.
שירה פוליטית - שירה שמנסה באופן ברור לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים שאינם קשורים באמנות על פי רוב בנושאים חברתיים ומדיניים.
אימג'יזם - ז'אנר שירה שדגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה חדה וחסכונית ככל האפשר ושיאו בין השנים 1912 ל-1917. האימג'יזם חתר נגד השירה הרומנטית ושפת הפואטיקה המצועצעת של תקופתו.
אקספרסיוניזם - ה"אקספרסיביות" של האקספרסיוניזם באה לידי ביטוי בהתפרצות כוללת של רגשות (אקספרס= הבעה), לרוב שליליים: כאב, ייאוש, חרדה, תחושת שקיעה - רגשות שאפיינו את תקופת מפנה המאה העשרים, ה-fin de sicle.
הרמטיזם - זרם זה קיבל את שמו מדבריו של המבקר קוסטנצו פלורה, אשר בספר שכתב בשנת 1936, הגדיר את השירה המאופיינת בערפול יתר מכוון ובכתיבה אנלוגית קיצונית כהרמטית, על שם האל הרמס טריסמגיסטוס, אל חכמת הנסתר. פלורה הביע בספרו זה ("השירה ההרמטית") את מורת רוחו על כך שהשירה מסתורית מדי, אישית מדי ומסובכת לפירוש ולפענוח.
אקמאיזם - זרם בשירה הרוסית, שניסה להשתחרר מזרם השירה הסימבוליסטית המעיק, המעורפל והמיסטי במידה רבה, זרם ששלט תקופה ארוכה בשירה הרוסית בפרט ובשירה האירופית בכלל. שירה זו התאפיינה בדיבור ישיר ומאופק, תוך שימת דגש על מילה בודדת.
סימבוליזם
שירה ביטניקית - כתיבה חופשית ואסוציאטיבית, בשפת דיבור, אשר כותביה כותבים את כל אשר על דעתם ונמנעים מלערוך תיקונים בטקסט (הטכניקה החד-טיוטתית).
שירה מקראית
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד
שירת יהדות תימן
שירת הקודש של ביתא ישראל
אנונימית
שואל השאלה:
הז'אנר קשור למנגינה ולא למילים. סגנון השירה קשור בעיקר למילים.
הז'אנר קשור למנגינה ולא למילים. סגנון השירה קשור בעיקר למילים.
אנונימית