סיבות לבכי, או עצב? אני כותבת סיפור

בן משפחה נפטר
או שנגיד היה לה בן זוג ואז הם נפרדו וככה בעצם היא הכירה אותו והתגברה על הבן זוג הקודם..

מדוכאת

היא מרגישה שכלום בחיים לא זז, והכל תקוע

חבר שלה בגד בה, מישהו שקרוב אליה בבית חולים או נפטר , העליבו אותה בנקודה רגישה

קופסאות גלידה עם קציצות בפנים

החבר שלה בגד בה
החברה הכי טובה שלה ראתה אותו, צילמה ושלחה לה ושאלה אם זה הוא ואז היא התחילה לבכות וזה

אבא שלה עזב אותה אמא שלה גרה עם החבר שלה שמרביץ לדמות ואחותה סובלת בגלל זה מדיכאונות

מישהו קרוב במצב אנוש בבית חולים...
חבר או מישהו קרוב שנקבע לו גזר דין מאסר עולם על משהו שהוא לא עשה

שואל השאלה:
סיבות יותר פשוטות? היא בדרך כלל בנאדם מאוד שמח, תמיד חייכנית. אני רוצה סיבה שתגרום לה לבכות ממש באמצע המשמרת, כמו נגיד לקוח שדיבר לא יפה. אבל לא משהו שיוציא אותה ילדותית מדיי

לקוח קילל את אמא שלה / אבא שלה והיא/הוא מתה או בבית חולים

צריך משהו שיהיה לא שגרתי כל כך, ועדיף שלא קשור לאהבה קודמת, כי זה פשוט לא מעניין.
צריך גם לשים לב שאם את בוחרת לתת לה סיבה רצינית לבכי, את מעמיסה עוד פרט כבד על הדמות שתצטרכי לשזור בתוך העלילה וכנראה שגם לפתור.
בנוסף, לדעתי אפשר להביע תחושות שליליות כמו עצב, תסכול, חוסר אונים וכדומה גם בלי בכי. היופי בספר היא היכולת לתאר תחושות וסיטואציות באופן לא ויזואלי בהכרח. אחרת זה קצת נשמע כמו תיאור מצב, ופחות כמו סיפור.
לשאלתך:
"אחד הלקוחות היא נראה לה מוכר, ורק לאחר שהלך הבינה שהוא מוזיקאי שהיא אוהבת, והיא התבאסה שלא יצא לה לדבר איתו."
בעיה לא גדולה מדי, שבוודאות לא מצריכה בכי, ויכולה לתת להם נושא שיחה, למשל על מוזיקה

אם זה סיפור על מלצרית ובוס שמתאהבים, אני הייתי עושה שחברה שלה נחטפה ולא יודעים איפה היא. ואז היא מתאהבת בבוס, אבל היא לא יודעת שהוא החוטף. אמפ, רק אני? xd