תארו לכם שאתם בזוגיות ארוכה כבר כמה חודשים או שנים ופתאום..

אני הייתי מחבקת אותו ואומרת לו שזה בסדר ושאני איתו ושאם הוא צריך משהו אני איתו אני יודעת שאני הכעס עליו אבל אני לא יראה לו שאני כועסת עליו כי אני יודעת שגם אני לא הייתי מספרת לו ישר הייתי רוצה לומר לו שאני כאן בשבילו ושהוא יכול לספר לי כל מה שיושב לו הלב ושלא יהיו סודות בזוגיות שלנו והייתי אומרת לו שאני אוהבת אותו כמו שהוא

הייתי מחבקת אותו, ואומרת לו שזה בסדר אבל בו זמנית כועסת עליו שהוא לא הרגיש מספיק בנוח להגיד לי משהו שכל כך חשוב וחלק מהחיים שלו.
בסהכ אני מבינה אותו, גם אני לא מספרת דברים על הבריאות הנפשית שלי לכולם, אחת מהחברות הכי טובות שלי (מכירה אותי כבר 10 שנים) גילתה על אותן בעיות רק לפני שנה, לפעמים זה נובע מפחד של עזיבה ואי קבלה, ולמרות שזה מבאס צריך להבין את הצד התמודד שלא בהכרח יחשוב לנכון לספר.