אתם חושבים שרק הבן אדם עצמו יכול להחליט אם להכניס את עצמו לדיכאון או לא?

לא

כן

לא

תלוי בחוסן הנפשי

זו לא בדיוק בחירה של אדם.

לא.. זה תלוי בחיים שלו

לא,הדיכאון תופס אותו כמישהי שהיה לה דיכאון

לא, אני כן חושב שהרבה פעמים לאדם יש השפעה על זה. אבל זה יכול גם להיווצר גם מבעיה הורמונלית במוח ועל זה אין לנו שליטה.

ew people אני לא יכול לספור עם הידיים והרגליים כמה דכאונות עברתי
בחרתי תמיד לשמוח ואני לא חווה דיכאונות כבר

לא בחירה שלו. אבל כן בחירה שלו אם לצאת מיזה..
כל הטיפולים הפסיכולוגים בעולם לא יצליחו לגרום למישהו לצאת מידכאון אם הוא עצמו לא רוצה בזה ומיתאמץ

לא לגמרי.. זה מתחיל בסביבה ואחרי זה עובר לעצמך.. נניח ילד שכל היום צוחקים עליו ועל איך שהוא נראה אז הוא מתחיל לחשוב שאולי הוא באמת נראה ככה

כן

לא. זה כמו שתגיד שמישהי 'בחרה' להיות אנורקסית. זה לא עובד ככה.

זה תלוי.
יש דיכאונות שנוצרים מבחינה גנטית, שיש לאדם פחות שליטה.
יש מקרים שבהם לאדם כן היתה שליטה על זה, אבל מכיוון שהוא לא היה מודע לזה, ולא לימדו אותנו אף פעם להתמודד, הוא לא ידע להתנגד ונכנס לדיכאון.
לפחות ככה אני רואה את זה, לא עשיתי מחקר מעמיק אבל לפי מה שאני יודעת על דיכאון ועל הנפש ואיך הבחירות שלנו משפיעות על המצב הנפשי שלנו, אני משערת שככה בערך זה עובד.

ותראי, באופן כללי למחשבה של אדם יש השפעה נפשית וגם פיזית עליו. אם את תהיי משוכנעת שאת חולה בסרטן או שאת עומדת לחלות בסרטן, יש לך יותר סיכוי לחלות בסרטן. זה עובד גם לצד החיובי. נניח שלב וחלילה את חולה במשהו מסוכן, אם תהיי משוכנעת שאת עומדת להחלים מזה מהר, יהיו לך יותר סיכויים להחלים.
אני לא יודעת איך זה עובד בדיוק, אני רק יודעת שזה מוכח וזה עובד. וזה גם לא כזה מוזר שזה עובד.

חח הלוואי .
את חושבת שכשהייתי בדיכאון לא רציתי לצאת מזה? לא הייתה לי ברירה.
למעשה, הייתי ילדה בת 12 שלא ידעה מה עובר עליה ולא הבינה למה היא בוכה כל יום,רק אחרי שכל זה עבר (אחרי שעברתי עיר) ,הבנתי מה לעזאזל עבר עליי.
הלוואי שזאת הייתי בחירה, אני משתדלת כל יום כדי לא לחזור לתקופה ההיא, אני מצליחה בינתיים אבל אני לא יודעת מה יהיה מחר.
אז לא, אני לא חושבת שזאת בחירה, מניסיון.

זה די קשה לענות "כן" או "לא" במקרה כזה, כי זה תלוי בבן אדם, בסיטואציה, מנטליות וכו'.