אני שבורה נפשית ופיזית, אני באמת מתחננת שתקדישו לזה שלוש דקות בבקשה.. אני יודעת שמאוחר ואין לאף אחד עצבים אבל תעזרו לי..

אני לא אפרט מה קרה, זה קשה מדי, זה נוראי.. אני כן אצל פסיכולוגית ואני מקבלת עזרה אבל אני אפגוש אותה רק ביום חמישי, לפעמים כשהמצב נוראי אני כותבת לה הודעה אבל זה כבר לא משהו להודעה.. איך להתאפק עד אז? אני כבר מחכה כל כך הרבה זמן והימים עוברים לי כמו שנים. אין לי חברים להעביר איתם את הזמן, אני לא יוצאת מהבית ונמאס לי מהמסכים.. אחים שלי כבר לא גרים בבית כי הם גדולים מדי והם בכלל לא גרים בארץ וההורים הם לא אופציה כי אני לא רוצה להוסיף לאמא שלי ואל תגידו לי תנסי בכל זאת וזאת אמא שלך והיא תבין אותך כי לא היא שבורה בעצמה ולי אין מושג איך להתמודד עם זה. ואבא שלי עובד ולא רואים אותו בכלל וגם אם כן אין לי ממש דיבור איתו ואני מרגישה שאני עוד רגע מתמוטטת.. פיזית ונפשית אני באמת מפחדת שיקרה לי משהו, אני כבר שנים נלחמת לא להישבר ובכל נקודת ייאוש אני כל כך מפחדת ולהישבר זה סוג של דיכאון ואין חשק לכלום ואין חשק לפתור את הבעיות ואז הבעיות נשארות וזה כל כך קשה להתמודד ולהתעלות על עצמי כשהכל סביבי מתפרק כולל אמא שלי, איבדתי את התמיכה הכי גדולה שהייתה לי ואני לבד. בבקשה תעזרו לי אני לא מצליחה להירגע ואין אפשרות להקדים את הפסיכולוגית או משהו וגם לפרוק זה לא אופציה כי כמו שאמרתי זה קשה מדי.