בקשר לבסטיז כנסו

אז ככה, הייתה לי חברה הכי טובה כבר עשר שנים, האחות שאף פעם לא הייתה לי, בת בית אצלי ואני אצלה. לפני חודש רבנו ריב קטן שאולי היה גם קצת באשמתי על זה שאנחנו לא קבענו כבר הרבה זמן ולעומת זאת היא עם החברות שלה כן. בעקבות הריב הזה היא התעלמה ממני שלושה שבועות ולא אמרה מילה, כשהיא שיחקה אותה כאילו היא בוגרת וגם לא ממש ענתה בריב לדברים. אחרי שלושה שבועות החלטתי לקחת את המושכות לידיים ולפתוח איתה את הסיפור, אולי יש סיבה להתעלמות שלה, היא אמרה שהיא רצתה לקחת כמה ימים הפסקה וששאר הזמן היא פשוט שכחה ממני. הייתי בשוק, לא האמנתי שזה מה שהיא תגיד, וכמובן שרבנו שוב ( אני בן אדם די אימופלסיבי ואמוציונאלי אם עוד לא שמתם לב..). בסוף הריב החלטנו שנקבע ונדבר מול פנים, כתבתי לה שתכתוב לי מתי היא יכולה. היא לא כתבה שוב במשך שבוע, היא תירצה את זה אחר כך שהטלפון שלה התקלקל, אבל בכל זאת ריב רציני כזה לא היה לנו שנים לא יכולת להרים טלפון? ואת זה היא תירצה ואמרה שהיא פשוט לא חשבה עליי יום לפני ובמשך השבוע היא פשוט לא ידעה מה לעשות עם זה. מפה לשם, כבר לא רציתי לקבוע איתה והבנתי שהיא באמת לא אכפתית ושכדאי לסיים את הקשר הזה, או לפחות להגיד לה את זה בשביל לראות אם אכפת לה, היא ענתה שאני צריכה לעשות מה שטוב לי. קשר של 10 שנים והיא אפילו לא נלחמת עליו. אני יכולה להגיד שכל הדבר הזה פגע בי וכאב לי ובכיתי כמו שבכיתי על אנשים במשפחה שפגעו בי, אני יודעת שזהו, כנראה לא נהיה חברות יותר, אבל היא כמו אחות שלי זה פשוט כל כך כואב. תייעצו לי בבקשה מה לעשות, איך להתעודד, תודה מראש לעונים