אנשים מופנמים/ביישנים או כול מי שרוצה- אני רושמת פה סיטואציה ותגיבו אם אתם מזדהים/עושים ההפך (ארוך.)

הייתי אתמול עם חברה שלי בעיר והסתובבנו ואז היא ראתה חברות שלה מהבית ספר(אנחנו לא באותו הבית ספר) ואז ישר רצה לומר להם שלום ולדבר איתם שעות. אני אוטמטית ישר הלכתי לצד ולא באתי איתה 'לומר שלום' למרות שהיא קראה לי זה הרגיש לי כמו תמיד מוזר ולא קשור.
אחרי כמה זמן פשוט המשכתי להסתובב לבד עד שהיא באה ואחרי זה היא אמרה לי שהיא חתכה בישבילי(שאני רושמת את זה עכשיו זה מרגיש לי שהיא גם אשמה,אני אישית לא הייתי פועלת כך).
מקרה שני- הלכתח לסיבוב עם בן דוד שלי בעיר שהוא גר ובדרך הוא ראה מלא חברים וכול שניה עצר, ואני פשוט המשכתי להתקדם או הלכתי ממש רחוק מהם.
אחרי מה שקרה לי את החברה היא אמרה לי שזה מוזר קצת איך שהתנהגתי ואני מתנהגת תמיד(בורחת מאנשים שאני לא מכירה בסיטואציות שדיברתי.) עכשיו זה מה שמרגיש לי הכי נוח ונכון ואני יודעץ שאני יוצאת קצת הזויה אבל באופי שלי אני נורא מופנמת וקשה לי למצוא חברים חדשים(לפעם אחרת)
עכשיו מישו הבין אותי בכלל? ומזדהה?
אני מרגישה מוזרה עלי אדמות.