19 תשובות
שואל השאלה:
אין לנו פרטיות בכלל שהם בבית תמיד צריך להיות בשקט ודי אנחנו כבר לא בני 16 זה מעיק ומעצבן
אנונימית
היא משחקת לו ברגשות, ואם הוא באמת נשלט על ידי זה אז אני לא רואה דרך לשכנע אותו אחרת. זה באמת שיקול שלו וחבל שכך הוא מחליט. אני במקומך הייתי נותנת לו זמן מוגבל להחליט ואם התשובה היא שלילית לעבור לגור עם שותפה. החיים שלך והנוחות שלך לא צריכים להיות תלויים בו אם כמה שזה מבאס כשאוהבים.
שואל השאלה:
כי זה משפיע לו על ההחלטה. אני יודעת שהוא מאוד רוצה ואפילו דיבר איתי על דברים שצריך להיות בבית ודברים שצריך לקנות וכו' אבל כל שיחה איתו שהוא בעצם מנסה לקבל "אישור" ממנה, היא רק מורידה אותו ומורידה לו חשק.
אנונימית
תנסי לגרום לו לראות את זה, לראות שאלו החיים שלו, שידבר איתה
אני מתנצלת מראש, אבל יש לי משהו לא כל כך נחמד להגיד לך.
יש סיכוי גבוה שזה לא יעבוד ביניכם. אמא שלו בעייתית ומסרבת לשחרר. אולי היא לא מחבבת אותך (בלי שום סיבה טובה, סתם כי היא חושבת שאת מנסה לגנוב לה את הילד), אולי קשה לה להיפרד מהתינוקי שלה ואולי אלף ואחד דברים אחרים. אני מבינה שהוא מעוניין להתחשב באמא שלו וברצונות שלה, אבל הוא גם צריך לדעת לשים את הגבול ולעמוד על שלו. עד שזה לא יקרה, כל בת זוג שתהיה לו תסבול מאוד.
מסכימה עם סופרותם
רציתי להיות אופטימית אבל קשה לי להאמין שזה יצליח אם הוא לא ישנה גישה 180 מעלות...
שואל השאלה:
הוא פנה אל אמא שלו יותר מ5 פעמים וכל פעם היא פשוט אומרת לו *לא* נחרץ ומראה לו כמה זה רע וזה משפיע עליו הוא פשוט מתחיל בקושי לרצות וזה ממש פוגע
אנונימית
תחתכי /:
שואל השאלה:
הקטע הוא שאני לא מנסה לחתוך או למצוא סיבות לא להיות ביחד אבל זה כן מפריע לי מאוד, כמה שהסברתי והסברתי וכאילו מצד אחד זה מצליח לשכנע אותו מצד שני אמא שלו רק מסיטה את זה נגד. איזה ניסוח טוב יכול להתאים, מילים נכונות..?
אנונימית
אם הוא לא מוכן לזה שום ניסוח ומילים יפות לא יעזרו
אמא שלו צודקת
חבל על הכסף
5000 בזבוז מיותר
שואל השאלה:
כי הוא מחפש את התמיכה הוא לא רוצה לעבור והיא כאילו בעצבים עליו ונפגעת. אני כן מבינה אבל הוא ילד גדול זה שיקול שלו וזכות שלו..
אנונימית
שואל השאלה:
איך אני יכולה לגרום לו להבין שהוא עושה טעות כלשהי? הוא פשוט אומר את זה ככה ' את תצטרכי לקבל את ההחלטה שלי גם אם זה לכאן או לכאן ' וברור שההחלטה שלו היא לא. וכאילו הוא אומר לי לא נורא ואת תוכלי להסתדר עם זה. זה מציק לי שהוא מתפשר אפילו שלא טוב לי בבית וזה משפיע על המערכת יחסים ובמיוחד שנוכל להפגש רק איזה פעם בשבוע ורק בלילה כי בואי אין פרטיות בבית וצריך לחכות שהם ישנו בשביל להיות באינטימיות. זה מעיק ומתסכל.
אנונימית
והוא יצטרך לקבל את ההחלטה שלך, תהא אשר תהא.
יש לי עצה קטנה, אמרי לי האם זה אפשרי מבחינתך: אולי תוכלי לשכור בעצמך דירת חדר קטנטנה, בלעדיו? כך תהיה לך פרטיות והוא יוכל לבוא לבקר אותך לא מעט. לאט לאט הוא ישהה אצלך יותר ויותר, עד שבפועל תגורו ביחד. לאחר זמן מה, שכירת דירה (גדולה יותר) יחד יהיה צעד מתבקש.
מה את אומרת? נראה לך אפשרי?
לא הבנתי ממתי יש להורים זכות להרשות או לא להרשות מעל גיל 18
שואל השאלה:
ובנוסף על כך, הוא ילמד ולא יהיה לו זמן להפגש כי הלימודים זה באמת מהבוקר עד הערב, והכי הגיוני שכל המשבצות הריקות האלה נוכל להיות נוכחיים אחד עם השניה ולא רחוקים
אנונימית
לצערי אני כותבת מנסיון. היה לי פעם חבר שממש פחד מאמא שלו. הוא היה בן 24 או 25, אני חושבת. היא הסתכלה עליי פעם אחת והחליטה שאני לא ראויה לבן שלה. אפילו לא טרחה לדבר איתי, רק העיפה בי מבט - וזהו.
מאז, היא התייחסה אליי בזלזול והוא לא טרח לעמוד מולה. ואני עשיתי את הטעות של להתייחס אליה בכבוד. מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים, בסופו של דבר נפרדנו בגללה. ובצורה ממש מגעילה.
לאחר שנה או שנתיים יצא לי לדבר עם זו שהיתה החברה שלו אחריי. בניגוד אליי, היא לא היתה פראיירית ועמדה על שלה מול אמא שלו. בסופו של דבר הם בכל זאת נפרדו, בגלל האמא.

תאמיני לי שמאוד עצוב לי לכתוב לך את זה. הלוואי והייתי יכולה להבטיח לך שהכל יהיה בסדר. אבל אם הוא לא ילמד לעמוד על שלו מולה ולפתח עמוד שדרה - זה לא יגמר בטוב עבורך.
שואל השאלה:
לא כי זה המון כסף. ואם כבר לכבס לעצמי ולבשל לעצמי כבר עדיף שאני אעשה את זה למען עוד בנאדם. ואני לא רוצה להשכיר עם שותפה כי אני לא צריכה אדם זר ואין לי חברות שישכירו איתי וחוץ מזה רציתי איתו.
אנונימית
אני כל כך מבינה אותך...
אם את מחפשת מה לומר לו, את יכולה לשאול אותו, בצורה הכי ישירה ובוטה, עד מתי הוא ייתן לאמא שלו לנהל לו את החיים. אני מבינה שהוא מכבד אותה, וזה ראוי. אבל היא לא מכבדת אותו ואת הבחירות שלו.
אם הוא לא יאזור אומץ ולא יעמוד על שלו מולה, הוא לעולם לא יצליח לשרוד בזוגיות.
אני באמת מצטערת. אני מאחלת לך המון הצלחה.