2 תשובות
א. "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ" (שמ' לב:יב) - משה -מסנגר- על עם ישראל
כאשר ביקש ה' להבהיר לירמיהו שכלה ונחרצה עִמו להעניש את עם ישראל, הודיעו: "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (יר' טו:א).
לא לחינם נזכר משה בהקשר זה, שהרי הוא אכן -הסנגור- המובהק של עם ישראל, כפי שניתן להיווכח גם מפרשתנו.
ב.
על רקע הדמיון בין משה לאליהו בולט ההבדל שבתגובות שני הנביאים לחטאי העם: משה, כאמור, שימש -סנגורם- של ישראל והצליח לבטל את רוע הגזֵרה.
אבל אליהו, באותו המקום עצמו, קִטרג על עם ישראל בלשון קשה (מל"א יט:י):
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
קנאה לה' פירושה קריאה לנקמה במי שעזב את ברית ה' (ראו במ' כה:יא; מל"ב י:טז). גם לאחר ההתגלות האלוקית, שהייתה אמורה ללמד את אליהו שיעור על המינון הנכון שבין דין לרחמים, בין הכוחות ההרסניים שבטבע (הרוח, הרעש והאש) ובין הדממה הדקה, חוזר אליהו מילה במילה על דברי הקטרוג הקודמים שאמר עוד קודם להתגלות האלוקית, כאילו לא אירע דבר וכאילו לא למד דבר (פס' יד). כפי שכותב יאיר זקוביץ: "על רקע הפרקים לב-לד בספר שמות, על רקע מנהגו של משה, מתבררת סטייתו של אליהו מדרך ייעודו, ממילוי שליחותו".
האנלוגיה הניגודית שבין משה ובין אליהו מאירה את דמות אליהו כנביא קנאי לה' הדורש מה' נקמה בישראל בשל חטאיהם, אך בה בעת היא מאירה את דמותו של משה -כסנגור- רב יכולת ותושייה. הוא פועל להצלת עם ישראל מזעם ה', מגלה נכונות להקרבה עצמית ומגייס את כל כוחות נפשו ויכולותיו הרטוריות. מאמציו נושאים פרי, והוא מצליח לעמוד בפרץ, להעביר את רוע גזֵרת ההשמדה ולהביא את ה' לשוב להכיר בעם ישראל כ'עמו' (שמ' לב:יד).
כאשר ביקש ה' להבהיר לירמיהו שכלה ונחרצה עִמו להעניש את עם ישראל, הודיעו: "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה" (יר' טו:א).
לא לחינם נזכר משה בהקשר זה, שהרי הוא אכן -הסנגור- המובהק של עם ישראל, כפי שניתן להיווכח גם מפרשתנו.
ב.
על רקע הדמיון בין משה לאליהו בולט ההבדל שבתגובות שני הנביאים לחטאי העם: משה, כאמור, שימש -סנגורם- של ישראל והצליח לבטל את רוע הגזֵרה.
אבל אליהו, באותו המקום עצמו, קִטרג על עם ישראל בלשון קשה (מל"א יט:י):
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱ-לֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
קנאה לה' פירושה קריאה לנקמה במי שעזב את ברית ה' (ראו במ' כה:יא; מל"ב י:טז). גם לאחר ההתגלות האלוקית, שהייתה אמורה ללמד את אליהו שיעור על המינון הנכון שבין דין לרחמים, בין הכוחות ההרסניים שבטבע (הרוח, הרעש והאש) ובין הדממה הדקה, חוזר אליהו מילה במילה על דברי הקטרוג הקודמים שאמר עוד קודם להתגלות האלוקית, כאילו לא אירע דבר וכאילו לא למד דבר (פס' יד). כפי שכותב יאיר זקוביץ: "על רקע הפרקים לב-לד בספר שמות, על רקע מנהגו של משה, מתבררת סטייתו של אליהו מדרך ייעודו, ממילוי שליחותו".
האנלוגיה הניגודית שבין משה ובין אליהו מאירה את דמות אליהו כנביא קנאי לה' הדורש מה' נקמה בישראל בשל חטאיהם, אך בה בעת היא מאירה את דמותו של משה -כסנגור- רב יכולת ותושייה. הוא פועל להצלת עם ישראל מזעם ה', מגלה נכונות להקרבה עצמית ומגייס את כל כוחות נפשו ויכולותיו הרטוריות. מאמציו נושאים פרי, והוא מצליח לעמוד בפרץ, להעביר את רוע גזֵרת ההשמדה ולהביא את ה' לשוב להכיר בעם ישראל כ'עמו' (שמ' לב:יד).
אנונימי
משה מסנגר על עם ישראל עם שני טיעונים :
א. יאמרו הגויים שהשם לא יכול להיה להכניסם לארץ המובטחת. כך אמר פרעה למשה כשרצו לצאת ממצרים יש כוכב ושמו רעה.. ובני ישראל לפי פרעה ימותו במדבר.
ב. בזכות אבותינו אברהם יצחק וישראל.. שלהם הבטחת שהארץ תנתן להם.
והשם מחל בזכות זה
א. יאמרו הגויים שהשם לא יכול להיה להכניסם לארץ המובטחת. כך אמר פרעה למשה כשרצו לצאת ממצרים יש כוכב ושמו רעה.. ובני ישראל לפי פרעה ימותו במדבר.
ב. בזכות אבותינו אברהם יצחק וישראל.. שלהם הבטחת שהארץ תנתן להם.
והשם מחל בזכות זה
דניאל