מפחדים מהמוות?

כן

לא

תאמת שכן..
אבל זה ממש מעניין אותי לראות מה יגידו אחרי שאני אמות וזה

לא משלי

אני רק מחכה לו

לא

אני לא מפחדת משלי אני מפחדת מהאנשים הקרובים אליי בלעדיהם החיים לשי לא שווים כלום במיוחד המשפחה שלי

מצהפ למוות בקוצר רוח

לדעתי זה נותן בוסט לזמן שבו אנחנו חיים. המחשבה על זה שיום אחד מישהו ספציפי לא יהיה פה גורמת לי לרצות לא לבזבז את הזמן על שטויות. מה גם, שמוות זה השחרור המתוק מהחיים. לדעת שיש קץ הופך את הכל למשמעותי הרבה יותר.

כן זה כל כך מפחיד אותי לא יודעת למה

אני ככ מבינה אותך.

מהמוות של קרובים שלי כן, מהמוות שלי לא. אני מתכוונת, כואב לי לחשוב שיכאב לאנשים הקרובים כשאמות...אבל פחות המחשבה של האי קיום... אני מניחה שזה בגלל שאני מאמינה שפשוט מתים ולא קורה כלום עם הבנאדם שנפטר ...לעומת הסובבים שלו, זה כאב שלא עובר... אני מבינה את מה שאת אומרת, המחשבה שאמא שלי/כל קרוב כבר לא יהיה איתי מפחידה, הרי...אהבה זה בסיס מאוד חזק וברגע שיוצאים קשר טוב או אפילו קשר עם בנאדם, ברגע שהוא נפטר זה נוגע לנו. אבל תחשבי על זה ככה, ההווה כזה, המשפחה שלך איתך, החברים שלך איתך... נכון שהמוות בלתי נמנע בשלב מסויים אבל כרגע זה לא רלוונטי. ההווה רלוונטי, לנצל כל רגע בחיים, להיות עם האנשים שעושים לך טוב זה חשוב, אני מבינה שקשה להשתחרר מהמחשבה על זה... אבל תחשבי על זה שבהווה, הם איתך. שכיף לך שאת מחייכת...על כל החוויות שאת צוברת איתם...תנסי לא לחשוב על הסוף כי זה מאוד יתסכל אותך, במילים אחרות, תחיי את הרגע....זה קשה בהרבה מקרים, אבל אני מאמינה בך(:

אני לא מפחדת מהמוות שלי, אני רק מפחדת מהדרך שבה אמות ומהכאב של הקרובים אליי