שלום סטיפס, אני כבר הרבה זמן נתקלת בשאלות כמו

"למה זוגיות בגיל ההתבגרות שווה את זה?", ואני רואה אנשים שאומרים "אף זוג לא שורד בגיל ההתבגרות" או "בסוף גם ככה נפרדים".
ורציתי לספר על עצמי ואני מקווה שזה ישנה משהו בחשיבה שלכם.
אני ובעלי ביחד מכיתה ט.
הכרנו שנה לפני כן אבל היינו בכיתות שונות ולא דיברנו כמעט, ובכיתה ט בגלל שעירבבו כיתות אז חבר שלו ישב לידי והוא בא כל הפסקה אליו אז יצא לנו יותר לדבר.
תמיד כשהיינו ביחד יצא לי לשמוע הרבה פעמים דברים כמו "חבל, גם ככה תיפרדו" או "כולם נפרדים בסוף בגיל הזה, זה סתם מיותר" אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי כי היה לי הכי טוב בעולם איתו וגם אם היינו נפרדים, אני שמחה על כל רגע ורגע איתו, על כל הדברים שהוא לימד אותי, על כל הטעויות שעשיתי - למדתי מהן. זאת הזוגיות הכי לא מיותרת בעולם ואם אתם רוצים אתם יכולים לקרוא לנו אפילו מוזרים, אבל היה לנו כיף ואני לא חושבת שפרידה זה מה שאמור לעצור אותנו מלהנות ביחד.

עכשיו אנחנו 29 שנה ביחד, עם שני ילדים.
ואני רוצה שתדעו שאתם לא צריכים לוותר על משהו יפה כמו אהבה בגלל הכאב *שאולי* יהיה אחר כך. לפחות תלמדו מטעויות, תדעו איך להתנהל יותר טוב בזוגיות, שום דבר רע לא יצא מזה.

ועכשיו השאלה, אתם מסכימים איתי?