אני מרגישה כלכך לבד...

תנסי להכיר חברים חדשים, אפשר גם מהשכבה. תנסי בהפסקות לפתח שיחה עם ילדות ולא להיות בטלפון. לגבי הלבוש והפירסינגים שימי ז*ן על כולם, תעשי מה שבאלך. וברגע שתשכנעי את עצמך שאת אוהבת את זה וזה לא משנה מה אחרים חושבים עם הזמן זה גם לא יזיז לך.

שואל השאלה:
ישלנו רק כיתה אחת בשכבה:(

מבינה אותך הייתי ככה שנתיים, לכי לשירותים אם את מרגישה שאת מוקפת ביותר מידי אנשים...
זה בטח מעצבן לשמוע דיבורים ודיבורים כל היום, ולהרגיש כאילו כולם רואים שאת יושבת לבד, אז פשוט תלכי שקשה, וכמו שאמרו תנסי לעבור לסביבה אחרת, בית ספר אחר...
אגב, כל הכבוד שאת שלמה עם הלבוש והפירסנגים, תעני להם תגידי להם אני אוהבת להתלבש איך שבא לי וזה שרוב העולם מתלבש כמו כפילים לא אומר שגם אני צריכה לעשות את זה...

אולי תנסי להכיר חברים במקומות אחרים ? תהיי מי שאת ואל תתני לאחרים לשנות אותך או לגרום לך להרגיש רע בגלל זה

תקשיבי שאני מכירה את זה. גם אני בכל ההפסקות הייתי לבד וכדי לא להרגיש כזה חלשה ליד כולם, כאילו במקום לשבת בלי לעשות כלום בזמן שכולם עם חברים מסביבי, גם הייתי עם הטלפון מזייפת חיוך ופשוט כעסתי על הכל בפנים.
הטעם שלך אמנם לא כל כך תואם לשלי אבל אין סיבה שאני או כל בן אדם אחר ישפיל אותך על הטעם שלך... כאילו תלבשי מה שאת אוהבת! כל הכבוד לך שאת לא משתנה בשבילם :)

אם מישהו מעליב ומציק לך אני חושבת שפשוט עדיף במקום לשבת ולשתוק עם מבט לריצפה, או להביע את דעתך ולעמוד על שלך ולהגיד להם שוואלה זה לא עניינם וזה לא אמור להפריע להם (למרות שזה די קשה לחלקנו) או להתרחק כשהם מתחילים להעליב, לא מתוך חולשה אלא.. את יודעת את לא צריכה לתת להם להעליב אותך
אולי הסביבה שאת נמצאת בה היא לא בשבילך? את אולי חשבת על לעבור כיתה או בית ספר? או לדבר עם מישהו למרות שלא תמיד עוזרים...