איך נגמר היומן של אנה פרנק? מה המשפט האחרון שכתבה?

שואל השאלה:
קורע

אני קראתי פעם אבל שכחתי אני אנסה להיזכר

שואל השאלה:
תודה סנופקין!!

"כששמים לב לכל תנועה שלי, בהתחלה אני עוקצנית, אחר כך אני נעצבת ולבסוף אני הופכת שוב את ליבי, שולחת את הרע החוצה, את הטוב פנימה ומחפשת כל הזמן דרך להיות כפי שאני רוצה בכל מאודי להיות, וכפי שהייתי יכולה להיות, לולא... היו בעולם עוד אנשים כמוני.

אני מחזיקה את היומן של אנה פרנק ומצטטת^

באמת שזה לא מצחיק.
לדעתי בדיחות שואה זה דבר כל כך עצוב. האנשים האלה מתו בדרכים הכי נוראיות שיש. אנה פרנק מתה שבועות בודדים לפני סוף המלחמה. היא לא הספיקה להגשים אף אחד מהחלומות שלה והיא לא הספיקה להפוך למי שהיא רצה להיות כשהיא עוד הייתה בחיים. ואתם צוחקים עליה.

נכון שאנשים אומרים ש"זה עוזר להם להתמודד" ובלה בלה בלה. אבל האמת? איך זה עוזר לכם להתמודד עם משהו שבכלל לא חוויתם? אה?
אני מאמינה שהאנשים היחידים שיש להם לגיטימציה לצחוק על השואה אלה האנשים שעברו אותה. הם צוחקים על עצמם. מנסים לגרום לעבר שלהם לא להראות כל כך נורא.

אבל אנחנו? אין לנו שום זכות לצחוק על זה. ברוך השם אנחנו ניצלנו מלעבור את מה שהם עברו. ולצחוק על השואה, או אנה פרנק, במקרה הזה זה זלזול.

(נמחקו השאלות הלועגות)

מאוד בוגר חברים..מאוד.
הגזמתם. אפשר לצחוק על כל דבר, אבל על השואה? כנראה שאתם לא יודעים קמצוץ ממה שהם עברו, או אין לכם מושג מה זה כבוד. לכבד.

הילדה שאלה שאלה, לא ביקשה "בדיחות על השואה".

אלה שצוחקים על זה ואומרים "שנייה דופקים בדלת",זה גם לא הגיוני כי היא הפסיקה לכתוב ב1 באוגוסט 1944 והם נעצרו ב4 באוגוסט.
יש לי את היומן וזה רשום שם.