מה הדבר השנוא עליכם בכם?

האגו

החוסר ביטחון שלי.

שאני לא יודעת לקבל החלטות
מה הקטע של המינוס?!

הו וואו, זה קשה.
במראה חיצוני כנראה הרגליים שלי.
באופי? אני די נדחפת כזו וזה ממש מעצבן.

לא לוקחת כלום ברצינות, רגישה מידי, והכפות רגליים שלי
עריכה- על מה בדיוק מינוס?!

היופי המוגזם..

הביישנות

יותר מדי סלחנית
חסרת אופי

הכל

היופי המוגזם עאלק תעופי עוד
והאף

הגוף שלי

נרקיסיזם אופס

שאני הרבה יותר מדיי חושבת ושמה על מה שאנשים חושבים

שאני ביישנית יותר מדי

שאני מעופפת מידי. הראש שלי אף לא 100% בשיחה, לא משנה כמה היא מעניינת אותי.

אני מוותרת בקלות

חיצונית- הבטן שלי, בכללי הגוף שלי
פנימית- שאני קנאית מאוד מאוד מדי

הכל בערך
חוסר הביטחון
בעיקר זה שאני לא מסוגלת לאהוב את עצמי

את המראה החיצוני.

אני xd
המראה שלי, השריטות שלי, הפוביות שלי, הדיכאון שלי, ההתמכרות שלי, הפחד שלי
יש הרבה

בחיצוניות-הכל
באופי-בעיקר את זה שאני ביישנית רצח ואין לי ביטחון עצמי בכלל אבל את הכל

הכל.
הפנים שלי עגולות ושמנות מדי
היריכיים שלי עבות מדי
ג'ינסים לא יושבים עליי טוב
הגובה שלי
הגבות שלי
האף שלי
הפה שלי
השיער שלי
הכפות רגליים וידיים קטנות מדי
אין לי ציפורניים
אני רגישה מדי, עצבנית מדי, על גבול הדו קוטבית
אני לא מצליחה להוציא מעל 50 במתמטיקה, אני בכיינית.
הגנים שלי פאקינג גרועים.
יש לי חרדה חברתית ונפשית, בסטיפס באנונימיות אני יכולה להגיד ולהביע את דעתי בצורה הכי טובה שיש, בכיתה ממש לא כי אני מפחדת ממה שיגידו עליי אחר כך.
אני מגעילה את עצמי, לא מסוגלת לשמור על החברים שלי.
אני חולת צומי.
בפומבי אני ביישנית רצח, עם חברות יחסית קרובות אני הכי לא. בפומבי אני מי שאני, ביישנית. עם חברות שלי, כשאני "משתגעת", זו מסכה.
החברים הכי טובים שלי, שאני מספרת להם הכל, אינטרנטיים וגם איתם הקשר מתנתק.
זה ממשיך וממשיך וממשיך. אתם לא יודעים כמה.
חלק ממה שכתבתי על מראה חיצוני זה בגלל אמא שלי. בגלל המשפט הזה שהיא אמרה לפני שבוע וחצי, ובגלל זה אני משתדלת להתרחק ולא לאכול ליד המשפחה שלי (גם קודם השתדלתי להתרחק מהם):
"נראה לי עלית שני קילו בחופש הזה"

ההורים שלי שונאים את כל מה שאני אוהבת ואני מפחדת שכשאני אעשה את זה (קעקועים, צבעים לא טבעיים בשיער, פירסינגים), הם באמת יעיפו אותי מהבית וינתקו קשר. אני לא יודעת אפילו למה. הרי אני ככ שונאת אותם. ברצינות. הם מגעילים אותי, אני מתכננת לנתק מהם קשר בעתיד. המחשבה על דחייה מרתיעה אותי. אולי כי זו בכל זאת המשפחה שלי ועם כמה שאני שונאת אותם, אני מפחדת מהם ו.... לא יודעת איך להסביר

והכי גרוע? שאין לי למי להגיד אתזה. ברגע הראשון שמישהו מתעניין בי, אני שופכת הכל. ה כ ל. ואז המישהו הזה נבהל ולא מדבר איתי.

אוי, אופס, אמרת דבר אחד

שואל השאלה:
אנונימית שלחי הודעה

את הרגליים שלי

אנונימית
וואו אני בול כמוך את לא יודעת כמה שאני מזדהה איתך

מעדיפה לא לשלוח
אם אני ארצה וארגיש בנוח אני אשלח

החוסר ביטחון שלי

רגישה מידי
לא יודעת לומר לא לאנשים
קשה לי להסביר את עצמי
חושבת יותר מידי
פנים עגולות מידי
מותניים רחבות מידי
תולשת ריסים
הזעת יתר בידיים
שעירה
להמשיך?

every fucking little thing

שאני שתלטנית מדי

אני מכוערת ועקומה ותמיד משהו בי לא מסתדר ואיכס אני פשוט נגעלת מהמראה שלי
ובאופי זה שיש לי חרדה חברתית שמשתלבת נהדר עם הכיעור ויוצרת תדמית מושלמת של דחויה מהסרטים:(

המראה שלי ):

עוד פעם אתה בשאלות החמות ימעצבןן

אני

שאין לי בטחון

חוסר ביטחון עצמי. וביישנות

גוף

אני

אני

שמנמנמנמנמנמנמנמנה
מנמנמנמנמנמנמנמנה
מנה חמה

אלוהים האף שליי כלכךך

הגובה.

שאני חייבת להרוס כל דבר טוב.

בית ספר

אובר פלרטטנות

המראה החיצוני

ירכיים :(
אני רזה מקל חוץ מהירכיים והישבן

שאני פשוט לוזרית
שאני מבולבלת מדי ולא יודעת איך להתנהג וכנראה שיש לי חרדה חברתית

הסלחנות
האובססיה לגברים שעושים לי רע

לפעמים אני די אגואיסט

אני אוהבת את עצמי, מתה על עצמי. יש דברים שקשה לי לקבל בעצמי, אבל אני מתה על עצמי! גם אם יש דברים שאני רוצה לשנות בעצמי זה לא אומר שאני שונאת את זה בעצמי, אני פשוט אוהבת את עצמי ואין כמוני בכל העולם כולו

פעם שנאתי את השיער העבה שלי והגבות העבות שלי
כי תמיד אמרו לי שכדאי לי לעשות החלקה
וכזה
לא מתוך שנאה או ניסיון להעליב בתור "מחמאה" ששיער דק יותר יפה לי
ובהתחלה רציתי לעשות החלקה
נתתי לי חודש לחשוב
ויום אחד הסתכלתי על עצמי במראה
והבנתי שאני לא שונאת את עצמי והפסקתי לעשות נגיד מחליק או מסלסל
ולנסות לשמור לי על השיער

רגליים מוזרות אצלי

שלא עונים לי בצ'אט
או שעונים אחרי כמה שעות

חוסר החלטיות

אני שבירה מדי.
כל דבר שעושים לי אני כמעט מתחילה לבכות וזה לא מספיק על זה שאין לי ביטחון עצמי בשיט

ביישנות

הביטחון עצמי והביישנות

שאני חייבת לנתח כל מעשה שנעשה כלפיי או אמירה כלשהי שזרקו לי וזה תמיד מתפרש לביקורת שלילית.
חרדתית.

אין לי נוכחות חזקה, ואם נגיד אני סתם יושבת עם קבוצה של כמה אנשים אני אבלע בניהם בקלות. וקשה לי לתקשר אני די חרדתית בקטע הזה של אנשים

שאמא שלי מתלוננת מקטרת ומקללת ובנוסף דופקת לי בדלת עם ההתפרצויות עצבים שלה ללא הפסקה מהבוקר עד הלילה כמה כח צריך לזה.שלא תדעו מצרות

חוסר ביטחון מוגזם,
רכושנית,
אגו מדי,
שאני אחשוב על עוד אני אוסיף

ההפרעות אכילה שלי, הביישנות שלי, החרדה החברתית, הדיכאון, הדימוי עצמי הנמוך מאד שלי, המשקל שלי, החצקונים ועוד המון דברים שאין לי כוח לרשום

מאוד מאוד קשה שלי להיות סבלנית כלפי אנשים טיפשיים . ואני מרגישה ממש רע ואני באמת שונאת את עצמי על זה .(זה לא שאני אומרת שאני איזה גאון ) מאוד קשה לי לא להתעצבן שמישהו אומר דבר כל כך טיפשי , או פועל בצורה מטומטמת . זה מאוד מעצבן אותי . ואני לא אוהבת את זה בי .

היופי שלי, האופי שלי, המוח שלי ועצם קיומי.
קיצר הכל.

שאני לפעמים נאלצת לשקר לאמא שלי

הגוף שלי

העצלנות

הגוף

כל כך חצ'קונים
אה והשיניים שלא משנה כמה אני מצחצחת אותן הן צהובות

וגם העובדה שאני צריכה משקפיים

שאני די ביישנית,
שאני קנאית.

חוסר ביטחון, ביישנית, הגימגום שלי, והחרדה החברתית שלי .

חוסר בטחון עצמי

אני יכול להגיד לעצמי בראש מאה אלף פעם שלכלום אין משמעות ושאין לי מה להפסיד ואני עדיין אתבייש

פעם הייתי סלחנית מדי וזה פגע בי המון,
היום אני שונאת את זה שלפעמים אני תמימה מדי עם אנשים