18 תשובות
אז אם זה חא משתנה תיהי קיצונית. תעשי שינוים משמעותים. תתעסקי במה שאת אוהבת ותגיעי הכי רחוק שאפשר עם זה
שואל השאלה:
לא יכולה אני תקועה בצבא הדפוק הזה אין לי איך לצאת מפה
לא יכולה אני תקועה בצבא הדפוק הזה אין לי איך לצאת מפה
אנונימית
ואם לא היית בצא מ הייצ עושה?
שואל השאלה:
מחפשת דרכים להתאבד
מחפשת דרכים להתאבד
אנונימית
אז אם את מרגישה שזה לא אכפת ךך מכלום תכלי למפקד שלך ותגידי אני רוצה לצאת מהצבא רע לי ותאיימי שתתאבדי. אחרי שתצאי מהצבא תעשי דברים כיפים בלי לחשוב יותר מידי תעשי רק מה שאת אוהבת
1. התאבדות זאת לא הדרך לפיתרון אלא להנצחת הבעיה והמטרה שלך לשפר את המצב לא להנציח אותו.
2. אנ מבין ממה שכתבת שאת סובלת בצבא, למה?
3. 8 שנים שמה לא משתנה? ההתנהגות שלך? מה את רוצה לשנות?
מוזמנת גם לשלוח הודעה בפרטי בתקווה שאוכל להיות לך לעזר.
2. אנ מבין ממה שכתבת שאת סובלת בצבא, למה?
3. 8 שנים שמה לא משתנה? ההתנהגות שלך? מה את רוצה לשנות?
מוזמנת גם לשלוח הודעה בפרטי בתקווה שאוכל להיות לך לעזר.
שואל השאלה:
8 שנים שהרגשת הדיכאון הזאת לא עוברת ההרגשה ששוב דבר לא ילך לי לא משנה כמה אני מנסה לעודד את עצמי ומנסה שוב ושוב להתחזק זה לא עובד וזה לא מתקדם לשום מקום ואני עוד פעם מאכזבת ואין לי אף אחד כי עוד פעם טעיתי לחשוב שמצאתי מישהו שאפשר לדבר איתו ושיהיה שם בשבילי כשבעצם, לא.
סבלתי גם לפני הצבא וגם בצבא אני סובלת אז די נמאס למה אני צריכה לשקר לעצמי שיש לי פואנטה לחיות
אין לי
אין לי מטרה לחיים האלה אין לי סיבה להמשיך להיות חזקה די נמאס
8 שנים שהרגשת הדיכאון הזאת לא עוברת ההרגשה ששוב דבר לא ילך לי לא משנה כמה אני מנסה לעודד את עצמי ומנסה שוב ושוב להתחזק זה לא עובד וזה לא מתקדם לשום מקום ואני עוד פעם מאכזבת ואין לי אף אחד כי עוד פעם טעיתי לחשוב שמצאתי מישהו שאפשר לדבר איתו ושיהיה שם בשבילי כשבעצם, לא.
סבלתי גם לפני הצבא וגם בצבא אני סובלת אז די נמאס למה אני צריכה לשקר לעצמי שיש לי פואנטה לחיות
אין לי
אין לי מטרה לחיים האלה אין לי סיבה להמשיך להיות חזקה די נמאס
אנונימית
אני גם הרגשתי ככה ולפעמים עדין מרגיש. לדעתי את צריכה להפסיק לרחם על עצמך ולמצוא סיבה לחיות הבנתי שאין לך אבל תנסי לפחות עזבי את הסטיפס תשתפי את הצבא את ההורים תגידי להם את מה שאת אומרת לנו מה כבר יש לך להפסיד? להפסיד את החיים זה יותר קיצוני. ואם את צריכה עוד עזרה בזה את יכולה לכתוב לי בפרטי
שואל השאלה:
מה יש לי להפסיד
שאמא שלי תיכנס לדיכאון בעצמה כי יש לה כבר ילדה אחת עם הפרעות אכילה ודיכאונות מה היא צריכה עוד אחת ?
ומה הצבא יעשה לצבא לא אכפת אני אומרת לך לא אכפת.
מה יש לי להפסיד
שאמא שלי תיכנס לדיכאון בעצמה כי יש לה כבר ילדה אחת עם הפרעות אכילה ודיכאונות מה היא צריכה עוד אחת ?
ומה הצבא יעשה לצבא לא אכפת אני אומרת לך לא אכפת.
אנונימית
אני מבינה אותך ככ
כאילו הכל נשאר במקום ואפילו נהיה רק יותר גרוע
זה מייאש
הדיכאון כבר עמוק
כאילו הכל נשאר במקום ואפילו נהיה רק יותר גרוע
זה מייאש
הדיכאון כבר עמוק
אנונימית
את סתם מחפשת תריוצים לדעתי. תנסי לפחות מה אכפת לך
שואל השאלה:
תירוצים למה..? לרצות למות..? מעדיפה להיות במצב שאני מחפשת תירוצים מאשר שאני משקרת לעצמי שאני רוצה לחיות
תירוצים למה..? לרצות למות..? מעדיפה להיות במצב שאני מחפשת תירוצים מאשר שאני משקרת לעצמי שאני רוצה לחיות
אנונימית
אז מה את רוצה בדיוק? את רק פוסלת כל הצעה שאני מציע
שואל השאלה:
לא פוסלת
רק רציתי לפרוק כי אין לי אף אחד לפרוק אצלו
אני יודעת שלאף אחד אין מטה קסם שיתן לי מכה ופתאום אני ארגיש טוב
אבל לפעמים היאוש הזה עולה על גדותיו יותר ממה שאני יכולה לסבול ולשמור בפנים
לא פוסלת
רק רציתי לפרוק כי אין לי אף אחד לפרוק אצלו
אני יודעת שלאף אחד אין מטה קסם שיתן לי מכה ופתאום אני ארגיש טוב
אבל לפעמים היאוש הזה עולה על גדותיו יותר ממה שאני יכולה לסבול ולשמור בפנים
אנונימית
אני מציע לך לנסות בכוח למצוא סיבה לחיות ולהנות מהחיים. למרות שהדכאון והמחשבות האלה יתקפו גם אותי ואני אחשוב בדיוק כמוך
אל תתאבדי, יש עמותות שיכולות לעזור לך לצאת מהצבא , תפני למישהו. תתלוני שרע לך שם.
יקרה,
כל כך הרבה כאב יש במילים שלך..
אפשר לחוש בדברים שלך את השנים הארוכות שבהן החיים מרגישים מעמסה, שהתחושה היא שאין תקווה, שכבר אין כח להחזיק שוב ושוב את הרגליים הכושלות מליפול...
כל כך הרבה שנים של לבד בתוך זה.. של תסכול מאנשים שלא באמת מבינים ונמצאים שם.. ממש כאילו את מושיטה אליהם יד לעזרה והם מגישים יד קרה או לא מגישים אותה בכלל ומשאירים את ידך תלויה באויר..
וזה משאיר אותך בתחושה חזקה של ריקנות, כאילו אין כבר משמעות לשום דבר וכל מה שמסביב נצבע באפור והאופק קודר וערפילי..
ולפעמים הכל כבר חשוך מסביב וההרגשה היא שכבר נגמר האוויר ומה שצריך זה משב רוח קלילה וקצת אור.. וכמה כח צריך כדי לשתף, לפרוק את הכאב החוצה, לקרוא לעזרה...
יקרה,
כל כך הרבה אומץ נדרש כדי לפנות כך.. כל כך הרבה רגישות שגורמת לך לקחת את הכל על כתפייך כדי לא לטלטל עוד את משפחתך.. , ואולי גם מאחורי המילים הכאובות מסתתרים להם אמונה ורצון לחיים, כמו זעקה שרוצה להדהד וליפול על אזניים קשובות ועל לב מבין..
כל כך קשה לעבור את זה לבד ואולי אפילו בלתי נסבל..
אני רוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט האנונימי בסה"ר (https://sahar.org.il/) שם ממתינים מתנדבים כל ערב, מלבד שישי, בין תשע לחצות. אתם תוכלי לחלוק את שעובר עלייך והם יציעו לך אוזן קשבת וכתף להישען עליה. יחד אולי גם תוכלו לחשוב על דרכים להקל עלייך את המצב הלא פשוט בו את נמצאת.
בנוסף, אני רוצה להציע לך לפנות לעמותת שערים לגיוס (http://shearim-legius.co.il/) המציעה תמיכה, עצה וסיוע לחיילים שנזקקים לעזרה בשל מצוקה נפשית.
לבסוף, אם תמצאי בעצמך כוחות, הייתי מציעה לפנות לקב"ן ולשתף אותו בתחושותייך, אולי הוא יוכל לסייע ולשפר את התחושה הקשה והקשיים שמלווים אותך בשירות
שלך
מתנדב בסה"ר
כל כך הרבה כאב יש במילים שלך..
אפשר לחוש בדברים שלך את השנים הארוכות שבהן החיים מרגישים מעמסה, שהתחושה היא שאין תקווה, שכבר אין כח להחזיק שוב ושוב את הרגליים הכושלות מליפול...
כל כך הרבה שנים של לבד בתוך זה.. של תסכול מאנשים שלא באמת מבינים ונמצאים שם.. ממש כאילו את מושיטה אליהם יד לעזרה והם מגישים יד קרה או לא מגישים אותה בכלל ומשאירים את ידך תלויה באויר..
וזה משאיר אותך בתחושה חזקה של ריקנות, כאילו אין כבר משמעות לשום דבר וכל מה שמסביב נצבע באפור והאופק קודר וערפילי..
ולפעמים הכל כבר חשוך מסביב וההרגשה היא שכבר נגמר האוויר ומה שצריך זה משב רוח קלילה וקצת אור.. וכמה כח צריך כדי לשתף, לפרוק את הכאב החוצה, לקרוא לעזרה...
יקרה,
כל כך הרבה אומץ נדרש כדי לפנות כך.. כל כך הרבה רגישות שגורמת לך לקחת את הכל על כתפייך כדי לא לטלטל עוד את משפחתך.. , ואולי גם מאחורי המילים הכאובות מסתתרים להם אמונה ורצון לחיים, כמו זעקה שרוצה להדהד וליפול על אזניים קשובות ועל לב מבין..
כל כך קשה לעבור את זה לבד ואולי אפילו בלתי נסבל..
אני רוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט האנונימי בסה"ר (https://sahar.org.il/) שם ממתינים מתנדבים כל ערב, מלבד שישי, בין תשע לחצות. אתם תוכלי לחלוק את שעובר עלייך והם יציעו לך אוזן קשבת וכתף להישען עליה. יחד אולי גם תוכלו לחשוב על דרכים להקל עלייך את המצב הלא פשוט בו את נמצאת.
בנוסף, אני רוצה להציע לך לפנות לעמותת שערים לגיוס (http://shearim-legius.co.il/) המציעה תמיכה, עצה וסיוע לחיילים שנזקקים לעזרה בשל מצוקה נפשית.
לבסוף, אם תמצאי בעצמך כוחות, הייתי מציעה לפנות לקב"ן ולשתף אותו בתחושותייך, אולי הוא יוכל לסייע ולשפר את התחושה הקשה והקשיים שמלווים אותך בשירות
שלך
מתנדב בסה"ר
"8 שנים שהרגשת הדיכאון הזאת לא עוברת" - ממה הדיכאון הזה נובע? מה ניסית לעשות לגבי זה?
"ההרגשה ששוב דבר לא ילך לי לא משנה כמה אני מנסה לעודד את עצמי ומנסה שוב ושוב להתחזק זה לא עובד וזה לא מתקדם לשום מקום ואני עוד פעם מאכזבת" - אני מבין אותך מאוד, אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, גם אם חווית הרבה כישלונות זה לא אומר שההצלחה מובטחת.. שהשינוי שאת מייחלת אליו אכן יגיע.. אבל את *חייבת* להמשיך לנסות ולנסות ואם את מנסה בדרך מסוימת ולא הולך לך אז תנסי בדרך אחרת(כמו שאינשטיין אמר: "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת") החיים מלאים בכישלונות, מאבקים, ייאוש ותסכול ולך(כן כן אני מדבר אלייך) יש את היכולת להתגבר אליהם וגם כשאת נופלת לקום ולהמשיך הלאה וככל שהמטרה יותר משמעותית וקשה להשגה כך גם תחושת הסיפוק האלוהית שבאה אחריה.
"ואין לי אף אחד כי עוד פעם טעיתי לחשוב שמצאתי מישהו שאפשר לדבר איתו ושיהיה שם בשבילי כשבעצם, לא." - את יכולה לדבר איתי.
"סבלתי גם לפני הצבא וגם בצבא אני סובלת אז די נמאס למה אני צריכה לשקר לעצמי שיש לי פואנטה לחיות" - ברור שיש לך ובנינו יהיה לך מספיק זמן להיות מתה אז אם כבר נוצרת ואת חיה ובריאה ומתפקדת(ויש אנשים עם מוגבלויות מסוימות שמצליחים לעשות דברים מדהימים אז אם הם יכולים גם את יכולה וזאת לא דעה אלא עובדה) תנצלי את הזמן הזה שבו את בחיים בשביל לעשות דברים שאת אוהבת ולהעשיר את הידע שלך בתחומים שמעניינים אותך, חשוב לציין: את לא צריכה להיות כמו כולם ולהשוות את עצמך אל אחרים כל כי את לא הם!(אין לך את אותה נקודת התחלה, גנים, חינוך וכו'...) את אינדבידואל שיש לו את הקצב חיים שלו את הרצונות שלו את הסיפור שלו והייחוד הפיזי הנפשי והשכלי שלו וזה מה שהופך אותך למי שאת לטוב ולרע.
"אין לי מטרה לחיים האלה" - יש לך מטרה וזאת אותה מטרה שהייתה לכול אבות אבותייך ולאלה שלפניהם ושמשותפת לכל בני האדם(היצורים החיים באשר הם) שהיא כמובן לערבב את הדנא שלך ולהמשיך את שרשרת האבולוציה, אבל אני מניח שכבר ידעת את זה.. את מחפשת משהו מעבר... משהו לחיות בשבילו? מהות נעלה יותר לקיום שלך? תכלית מעבר? יש אנשים שמוצאים אותה בדמות תחביב או מקצוע מסוים אחרים בדת או במדע ובידע... את קובעת מהי המטרה שלך! וזה תלוי בך אם תשיגי אותה או לא.
"אין לי סיבה להמשיך להיות חזקה די נמאס" - אולי הציטוט הזה יעזור לך להבין יותר טוב את המציאות:
the world ain't all sunshine and rainbows. it's a very mean and nasty place... and i dont care how tough you are, it will beat you to your knees and keep you there permanently, if you let it. you, me or nobody, is gonna hit as hard as life. but ain't about how hard you hit... it's about how hard you can get hit, and keep moving forward... how much you can take, and keep moving forward. thats how winning is done. now, if you know what you worth, go out and get what you worth. but you gotta be willing to take the hits. and not pointing fingers saying: you aint what you wanna be because of him or her or anybody. cowards do that and that aint you! youre better than that
- rocky balboa
מצטער אם לא כיסיתי את הכל או שיש מעט חוסר עקביות קפצתי ממשפט למשפט וקצרה גם היריעה מלהרחיב על כל דבר ודבר בעצה אחת.
"ההרגשה ששוב דבר לא ילך לי לא משנה כמה אני מנסה לעודד את עצמי ומנסה שוב ושוב להתחזק זה לא עובד וזה לא מתקדם לשום מקום ואני עוד פעם מאכזבת" - אני מבין אותך מאוד, אף אחד לא אמר שזה יהיה קל, גם אם חווית הרבה כישלונות זה לא אומר שההצלחה מובטחת.. שהשינוי שאת מייחלת אליו אכן יגיע.. אבל את *חייבת* להמשיך לנסות ולנסות ואם את מנסה בדרך מסוימת ולא הולך לך אז תנסי בדרך אחרת(כמו שאינשטיין אמר: "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת") החיים מלאים בכישלונות, מאבקים, ייאוש ותסכול ולך(כן כן אני מדבר אלייך) יש את היכולת להתגבר אליהם וגם כשאת נופלת לקום ולהמשיך הלאה וככל שהמטרה יותר משמעותית וקשה להשגה כך גם תחושת הסיפוק האלוהית שבאה אחריה.
"ואין לי אף אחד כי עוד פעם טעיתי לחשוב שמצאתי מישהו שאפשר לדבר איתו ושיהיה שם בשבילי כשבעצם, לא." - את יכולה לדבר איתי.
"סבלתי גם לפני הצבא וגם בצבא אני סובלת אז די נמאס למה אני צריכה לשקר לעצמי שיש לי פואנטה לחיות" - ברור שיש לך ובנינו יהיה לך מספיק זמן להיות מתה אז אם כבר נוצרת ואת חיה ובריאה ומתפקדת(ויש אנשים עם מוגבלויות מסוימות שמצליחים לעשות דברים מדהימים אז אם הם יכולים גם את יכולה וזאת לא דעה אלא עובדה) תנצלי את הזמן הזה שבו את בחיים בשביל לעשות דברים שאת אוהבת ולהעשיר את הידע שלך בתחומים שמעניינים אותך, חשוב לציין: את לא צריכה להיות כמו כולם ולהשוות את עצמך אל אחרים כל כי את לא הם!(אין לך את אותה נקודת התחלה, גנים, חינוך וכו'...) את אינדבידואל שיש לו את הקצב חיים שלו את הרצונות שלו את הסיפור שלו והייחוד הפיזי הנפשי והשכלי שלו וזה מה שהופך אותך למי שאת לטוב ולרע.
"אין לי מטרה לחיים האלה" - יש לך מטרה וזאת אותה מטרה שהייתה לכול אבות אבותייך ולאלה שלפניהם ושמשותפת לכל בני האדם(היצורים החיים באשר הם) שהיא כמובן לערבב את הדנא שלך ולהמשיך את שרשרת האבולוציה, אבל אני מניח שכבר ידעת את זה.. את מחפשת משהו מעבר... משהו לחיות בשבילו? מהות נעלה יותר לקיום שלך? תכלית מעבר? יש אנשים שמוצאים אותה בדמות תחביב או מקצוע מסוים אחרים בדת או במדע ובידע... את קובעת מהי המטרה שלך! וזה תלוי בך אם תשיגי אותה או לא.
"אין לי סיבה להמשיך להיות חזקה די נמאס" - אולי הציטוט הזה יעזור לך להבין יותר טוב את המציאות:
the world ain't all sunshine and rainbows. it's a very mean and nasty place... and i dont care how tough you are, it will beat you to your knees and keep you there permanently, if you let it. you, me or nobody, is gonna hit as hard as life. but ain't about how hard you hit... it's about how hard you can get hit, and keep moving forward... how much you can take, and keep moving forward. thats how winning is done. now, if you know what you worth, go out and get what you worth. but you gotta be willing to take the hits. and not pointing fingers saying: you aint what you wanna be because of him or her or anybody. cowards do that and that aint you! youre better than that
- rocky balboa
מצטער אם לא כיסיתי את הכל או שיש מעט חוסר עקביות קפצתי ממשפט למשפט וקצרה גם היריעה מלהרחיב על כל דבר ודבר בעצה אחת.