מה עושים כשרע באמת ושכל המחשבות מכבידות? מצד אחד אין עם מי לבד ומצד שני אין כוח לדבר על הדברים האלה?

כותבים ביומן סודי xd

או שומעים מוזיקה... זה עוזר~

שואל השאלה:
אני עם מוזיקה עכשיו... לא כ"כ עוזר

תנסי להוציא את זה על דף. לכתוב את זה ביומן, לצייר, לכתוב בצורת סיפור או שיר.
או פשוט להעסיק את עצמך במשהו. לשמוע מוזיקה ולפתור תשחץ. זה יניע אותך מהמחשבות האלו:)

חושבים על דברים חיובים (;

ספורט.

עוזר פלאים ויש לו רק יתרונות.

אני מאחל לך כל טוב!

האממ...
לאכול גלידה (?) (אני לא יודעת עם זה עוזר, אבל זה עוזר להשמין אז לא מומלץ)

את תמיד יכולה לדר איתי ואני בשמחה פה בשבילך לכל דבר...
אני אישית במקרה כזה שמה מוזיקה והולכת (ידוע שפעילות גופנית משפרת את המצב רוח ואצלי השילוב אם מוזיקה תמיד מאוד עוזר)

שואל השאלה:
אני עושה את כל מה שכתוב פה אבל תכלס מי ילך ברחוב עכשיו?
בקיצור אני די אבודה אנלא יודעת מה לעשות עם עצמי במצבים האלה

פשוט תלכי לישון. הכי טוב. מאוחר, המוח עייף, תעצמי עיניים ותחשבי על משהו אחר. ספר שקראת, סרט שראית...

אה יש לי רעיון!
תרביצי לכרית, תצרחי שאת לבד בבית שאת עם הפנים בתוך הכרית..
אם את עצבנית זה יעזור..
אני תמיד מרביצה למשהו או זורקת משהו לא חשוב על הקיר או על הריצפה בשביל להוציא את העצבים

במצבים כאלו אני שואלת את עצמי אם המצב עד כדאי כך רע?
יש לי יופי, חכמה, משפחה נהדרת. מה אני צריכה להכביד את עצמי?

שואל השאלה:
זה לא מצב של רגע זה כבר כמה שנים ככה אז מן הסתם אני אמורה להתרגל אבל אני לא רוצה להתרגל לזה אז זה נהיה יותר קשה.

מה קרה מה עובר עליך?

אני חושבת שאת פשוט התרגלת למחשבות האלה ואת רגילה שהחיים מסובכים ושקשה כל כך.
אל תחשבי ככה. תחשבי על זה לרגע. תחשבי על מה באמת גרוע. תסתכלי על החיים בצורת אחרת לכמה רגעים.

אני פה אם את צריכה עזרה או סתם שאני אקשיב לך..
: ) ררק תבקשי

שואל השאלה:
אם הייתי פותחת את הכל עכשיו לא היית אומרת לי לנסות להסתכל אחרת כי אני רואה הכל שחור כ"כ הרבה זמן ויש לי את הסיבות שלי. אני לא יכולה לראות אחרת

אם את רוצה את יכולה לפנות אליי. תמיד טוב לדבר עם מישהו. אבל רק אם את רוצה. אני אוכל לעזור לך.

את לא יכולה כל הזמן להשאיר בבטן את המחשבות וההרגשות.. בסוף זה יתפוצץ! (מטאפורה כמובן)
אני מציעה לך להגיד למישהי שאת סומכת עליה.. אם זאת חברה \ ידיד \ אמא \ אבא \ אחות \ אח \ יועצת בצפר.. מישהו!
אפילו מישהי מכאן שרוצה לעזור... את חייבת לשתף מישהו
לא הכל מת מבפנים (כמו הכינוי שלך) לפי הפרופיל שלך כתבת שאת בת 14 (ייאי גמאני!~)
ויש לך עוד חיים לפנייך ~


אני נשמעת כמו פסיכולוגית קצת לא?.

שואל השאלה:
תקשיבי, יועצת בצפר? יועצת בית ספר השעתה אותי כששיתפתי אותה. משפחה? לא מבינים חברים? מעבירים ביקורת. אין לי לאן ללכת עם זה רק לשמור בפנים

זה כל כך נורא המחשבות שלך?
חייב להיות מישהו שיקשיב לך..

יש אותנו פה.. תראי גם ככה את לא תכירי אותנו בחים ואני באופן אישי מבטיחה לא להעביר עליך שום ביקורת אלא רק לעזור ואל תדעגי אני בחיים לא יספר שום דבר לאף אחד

שואל השאלה:
אנשים פשוט מעדיפים לא להתודד איתי כי קשה לי

גם לי יש לילות שאני בוכה בשקט על מה שקרה לי פעם...
אני מוכנה לשתף אותך אם זה יעזור לך, אבל רק בהודעות

זה צריך להיות הפוך לדעתי בכל אופן

תקשיבי, את לא היחידה שעוברת את זה. אני עברתי את זה בדיוק. אפילו יותר גרוע.
אני בהחלט יכולה לעזור לך אם את רוצה.

תשמעי את בת 14, אל תלחצי בינתיים, יש לך את כל החיים לפנייך!

יש לך עוד זמן לשנות ולהשתנות, תאמיני לי..

אל תתעסקי בזה יותר מדי שזה לא ילווה אותך עד לצבא, כי זה בדיוק מה שקורה לי למרות

שהרבה פחות, אבל בינינו?

בזבתי המון זמן על זה! אבל אם כך? יכול להיות שזה שווה את זה.

טיפ ממני -

אל תחשבי יותר מדי, תעשי המון ספורט, תחייכי סלי סיבה סתם כי בא לך, אל תתני לחברה

להכתיב לך דפוס התנהגות ופשוט אל תקשיבי לדיבורים חסרי תועלת של אנשים שלא אכפת

להם ממך.

שואל השאלה:
זה יותר מורכב זה פשוט מלאמלא דברים שהשאירו צלקות שלא נגעתי בהם משהו כמו 8 שנים וועכשיו הכל מתפוצץ וכן זה גדול עלי, אני רק רוצה שיגידו לי שיהיה בסדר זה הכל

בלי*..

אז הנה. הכול יהיה בסדר:) הכול תמיד מסתדר והכול תמיד בסדר. אפילו כשזה נראה לגמרי ההפך, הכל תמיד בסדר.

שואל השאלה:
כן? גם להרגיש לבד כל החיים זה בסדר?.

הכל בסוף לטובה ואני אומרת לך את זה מניסיון.. וגם תראי חכמה אנשים פה איכפת ממך ואוהבים אותך

יש גרוע יותר. תאמיני שאני מכירה את ההרגשה ויש גרוע יותר.
ההצעה שלי עדיין בתוקף. תמיד בתוקף.

לולינקה ההרגשה שאנחנו כביכול מנסים לתת לה פה זו לא אותה הרגשה כשמישהו לידה יתן

את החום והתמיכה ואני כל כך מבין אותה.

שואל השאלה:
זה פשוט גדול עלי ואני רוצה שזה ייגמר ואני רוצה לשכוח כ"כ הרבה דברים וכן אני בטיפול אבלל עדיין

אני אומרת לך שהדבר הטוב ביותר זה לדבר עם מישהו. עד כמה שזה נשמע טיפשי ולא מועיל, לא תדעי עד שלא תנסי. אני מאוד רוצה שתדברי עם מישהו מפה. את לא היחידה שעוברת את זה.
אין טעם להרגיש לבד כל הזמן.

שואל השאלה:
אני לא סומכת על אף אחד זאת הבעיהה לא אחרי מה שקרה השנה

אני גם מאוד מבינה אבל הדיבור על כך אם משהו וההתיעצות איתו עוזרת הרבה אני יכולה להגיד על עצמי שכשהיה לי קשה ודיברתי פה אם בנות זה מאוד עזר לי ותמיד שמחתי לעזור לכל מי שהיה זקוק לי

לא יעשה לך רע יותר אם מישהו ישמע אפילו בעיה קטנה שלך ויעזור לך

את חייבת, אני לא אומר לתת לכל אחד לשמוע מה שעובר עליך, אני בטוח שיש כאלו שהיו

מוכנים לעזור לך ולהיות אוזן קשבת ואם את חושבת שלו, ההורים הם החברים הכי טובים

שיש. זה הגרעין.

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת לדבר על זה לא אחרי מה שעשו לי השנה יש לי טראומה אני לא סומכת על אנשים יותר

את רוצה לשתף בפרטי?

אנחנו לא מכירים אותך... זה יותר טוב...
כי אנחנו לא יכולים לגלות למישהו ולרכל עליך כי אנחנו לא מכירים אותך

שואל השאלה:
...

תראו, אם כל כך קשה לה היא לא חייבת לספר.
אני רק אומרת לך, שאם עברת הטרדה מינית או תאונה טרגית יש מוקד שאפשר לפנות אליו.
זאת לא בושה ולא חולשה.
וההצעה שתדברי עם מישהו רק תעזור לך.

שואל השאלה:
לא עברתי תקיפה מינית, אבל זה לא אומר שלא רע לי

אז מה עברת?

שואל השאלה:
משהו בפנים בנשמה שלי.

יהיה לך יותר טוב לשתף את ההורים אם את לא מסוגלת לשתף מישהו אחר

שואל השאלה:
אוקי אני אסביר שוב, שיתפתי את ההורים אבל הם לא מסוגלים להבין ואני בטיפול, אבל עדיין

אם את רוצה בדרך אנונימית את יכולה לפנות לאתר הזה ובו אנשי מקצוע ידברו איתך בצאט בטלפאון במייל או בכל דרך אחרת בה תבחרי... אני וכל האנשים המדהימים פה בשמחה נעזור לך אך במחשבה שניה אולי זה יהיה לך יותר טוב כי זה יותר מקצועי ואנונימי..
ואני עדיין לכל כל דבר פה ואשמח לעזור לך אם תרצי

תראי, אני לא אלחץ עליך שתספרי לי או למישהו.
הייתי במצב שלך. בהחלט הייתי.
לא דיברתי עם אף אחד. שמרתי את המחשבות לעצמי.
ובסוף גיליתי את הדרך הכי טובה להימלט מזה - לדבר.
אולי לא דיברתי עם מישהו אחר, אבל דיברתי עם עצמי.
אני בעיקר מציירת. בפחם. עם רישומים. וגם כותבת.
אז אני פשוט כותבת את הדברים שלי. אני לא כותבת על עצמי, אני כותבת את מה שאני אוהבת.
אני אוהבת בעיקר פנטזיות. אז אני כותבת קטעי פנטזיה. על יצורים מעופפים ללא אישונים ודברים כאלה. ואני מציירת בפחם את ג'ק ספארו (אני מודה. סגידה.. מה לעשות?)

אז.. תמצאי את מה שיעזור לך. אם לא לדבר עם מישהו אחר, תדברי עם עצמך.
אבל אני אומרת לך שאם את לא מצליחה למצוא דרך לצאת מזה,
את חייבת לפנות למישהו. אין מקום לשאלה.

שואל השאלה:
ואני אגיד שוב אני בטיפול אבל זה לא קשור.
וערן? נכנסתי לשם כמה פעמים אבל הם בקשר עם המשטרה אז זאת לא אופציה אחרי מה שהיה לי

אז את לא מוכנה לשתף אף אחד...
איך נדע לעזור לך?

שואל השאלה:
אם אני אסביר לכם למה אני לא משתפת אתם תבינו, אבל זה רק בפרטי אם מישהו בכלל רוצה לדעת

אני לא רוצה לפגוע בך...
אבל את שאלת שאלה. שאלת מה אפשר לעשות.
כולנו פה ענינו פה אחד - לדבר עם מישהו.
אל תתווכחי כי... נראה לך שהעשרים אנשים שהגיבו פה משקרים לך? שלא יודעים על מה הם מדברים?
תעזבי לרגע את האופי שלך וההחלטיות שלך לא לסמוך על אף אחד,
ותקחי את ההצעות ואת העזרה של האחרים.

אני ישמח לדעת ולעזור לך

אני רוצה לדעת. אמרתי לך שאני רוצה לעזור

שואל השאלה:
אני לא מתווכחת אני אומרת שיש סיבה לכך שאני לא משתפת

אז למה את מחכה? כתבת "אם מישהו רוצה לדעת".
וכמעט כולם פה רוצים לדעת כדי לעזור.
תסתכלי שוב בתגובות ותשלחי הודעה למישהו שאת חושבת שיכול לעזור לך.

שואל השאלה:
בגלל שכולם יודעים הכל, "חברה" החליטה שאני הולכת להתאבד או משהו ולא הייתי קרובה לזה בכלל, אז היא פשוט הזמינה לי משטרה לבצפר, ומשם אין טעם לספר..

אל תתייחסי לזה. אני יודעת שזה נשמע משפט מטומטם ביותר להגיד עכשיו, אבל זה באמת נכון.
הילדה הזאת סתומה ברמות. כי היא ראשית, לא יכולה להחליט שאת עומדת להתאבד.
אם לא הראית שום סימנים מחשידים אז היא עשתה מעשה מטומטם.
זה כנראה היה מבהיל אבל לא נפגעת ולא קרה לך כלום, לא?
אם את רוצה לפרט...

למה גם כשאת נפתחת את כל כך סוגרה? בטח שיש טעם לספר וגם אני רוצה להגיב לך למה שרשמת פשוט אני לא חושבת שהמקום הוא פה שוב אני חוזרת על הצעתי שאני ישמח לעזור לך פה אם תרצי ובטח ובטח שבפרטי

עוזרים למישהו אחר.

מחייכים. (:
תתעודדי, תחייכי, תרגעי. הכול יהיה טוב (;
- גם אם קצת קשה לפעמים, בסוף הכול מסתדר d=

מוזיקה שמחה,
מספרים לאח או אחות גדולים, לאמא או לאבא
כותבים על דף כל מה שיושב על הלב
מנסים להמציא שיר שקשור לנושא..
חושבים שהכל לטובה גם עם זה לא נראה לנו כי בכל רע יש גם טוב

שואל השאלה:
בכל רע יש טוב? תוכיחו..

זה תלוי מה הרע שקרה

היי, את יכולה בכל זאת לרשום פה מה הרע שקרה לך? (מצטרפת לתגובה מעלי)

שואל השאלה:
אני יכולה אבל רק בהודעות פרטיות,, לא לפורום של השאלה שכל מי שנכנס רואה..

וכן, יש לי המון הוכחות שבכל רע יש טוב. מהחיים שלי. אני יכולה אפילו לספר לך, אבל קודם תכתבי פה מה רע לך...

שלחתי לך בהודעה

מכירה.. את זה.. פשוט תנסי לעשות משהו, משמח, אני מציעה לך אוליי לצאת להליכה לבד הליכה מהירה מן שכזו עד 45 דקות בערך, וכול המחשבות הרעות יצאו לך מהראש ואז כשתחזירי הביתה, תעשי מקלחת קרה, ואז כל המחשבות הרעות יצאו מימך, לי זה ממש עזר, מקווה שגם לך זה יעזור:) וגם בזמן ההליכה תשמעי מוזיקה:) בהצלחה:)

שואל השאלה:
תודה, אבל זה לא פעם ב זה כל הזמן במשך 3 שנים.. ואני כל הזמן עם מוזיקה..

אני פה בפרטי בשבילך (:

אני פה בשבילך.

שואל השאלה:
תודה...

שואל השאלה:
מה קשור דרמה עכשיו? אם אין לך משהוו נורמלי להגיד אל תגיד..

תתני לאנשים לפחות לעזור לך אם את ויתרת לעצמך.

שואל השאלה:
מתי אמרתי שויתרתי לעצמי? - לא אמרתי.

תראי, כל דבר שאחנו אומרים את סותרת אותו. אז במקום זה, אולי תעני את על השאלה של עצמך-מה יגרום לך לאושר? איזה דברים יעלימו לך את הרע? רק את מכירה את עצמך טוב ממש בכדי לענות...

שואל השאלה:
אני לא יודעת, לא היה לי טוב הרבה זמן אז אני לא יודעת.

תראי, עושה רושם שאת ממש עמוקה. תעשי עם עצמך "חשבון נפש", ותגיעי למסקנה העמוקה- מה עושה לך טוב. (או מה יעשה לך). כשתגיעי לזה, נוכל לעזור לך. בנתיים אני יכולה רק ליעץ, לא לפתור.

שואל השאלה:
אני שמונה שנים בצד השחור של החיים. אני לא זוכרת אפילו איך זה מרגיש, כאילו שווה להילחם בכלל..?

מאוד שווה להילחם ולא לוותר לעצמך והרי שנינו יודעות שבמלחמה הזו את תנצחי!

מאוד שווה להלחם! שלא תחשבי אפילו להרים ידיים!
יש אנשים גוססים (לא עלינו), שנלחמים על החיים שלהם עכשיו, רק כדי לחיות.
לך נתנו חיים במתנה. לא חבל לבזבז אותם ככה?
זה שעברת תקופה קשה של 8 שנים (ואנחנו עדיין לא יודעים מה עברת-ככה קשה לעזור לך).
, רק מחשל אותך! תראי החיים של רובנו לא מושלמים. רק תסתכלי פה באתר, יש המון דוגמאות. http://www.stips.co.il/singleask.asp?stipid=654135
וכן, גם אני הייתי במקום שלך הרבה פעמים, אז אל תגידי לי "את לא מבינה כלום". כי אני חוויתי חרם בלתי נסבל, בגיל קטן מאוד, וזו הייתה רק ההתחלה. אבל מהסתכלות לאחור אני מבינה כמה האירועים שעברתי חיזקו אותי, ותרמו לכך שאני אהיה היום מי שאני. (אני יודעת שזה נשמע נדוש ומשתפך, אבל נכון).
את יודעת, אני לא מכירה אותך בכלל, רק מהשאלה. אבל אין לך מושג כמה פעמים אני נכנסת ביום לשאלה הזאת כדי לקוות שהמצב שלך השתפר (ובטוחה שעוד המון אנשים). אנשים אוהבים אותך, אכפת להם ממך, ועוד אנשים שלא מכירים אותך! את לא לבד.
עכשיו חופש גדול, עוד מעט שנה חדשה.
תראי את זה כהזדמנות לדף חדש, נקי.
תחשבי מה גורם לך טוב, וכן-זו לא בושה לבקש עזרה. (אפשר ממורה לבקש שתושיב אותך בתחילת שנה ליד משהי ספציפית שאת רוצה להתחבר איתה, אפשר לבקש לעבור כיתה, בית ספר-מה שיעשה לך טוב).
ועוד עצה: רוב חייך התרגלת לחיות כשרע לך כביכול. אז ההפך! תשברי את השגרה. תתחילי לפתח תחביבים שונים, עסוקים שונים, אפילו תכריחי את עצמך בתור התחלה (רצוי שכרוכים במפגשים עם ילדים, ועיסוק ספורט). כי מניסיון-אם את יושבת בבית מול מחשב זה רק יגרום לך לשקוע במחשבות ודכאון. תבואי בגישה שונה, אולי אם את צריכה תשקיעי בלימודים, תפגשי עם ילדים שלא יצא לך עד היום.. יש המון אפשרויות!
ציינת מקודם שאת עוברת טיפול, והוא לא עוזר. אם זאת פסיכולוגית (נגיד) אז תעברי לפסיכולוגית אחרת!
הכל תלוי בגישה.

שואל השאלה:
אני יכולה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים ו גישה טובה. אבל זה תמיד נהרס גם בלי סיבה, ואני לא יודעת איך להסביר אתמה שאני מרגישה כרגע זה סוג של ייאוש אבל מעבר למשהו שאפשר לתאר.

אבל זה לכולנו ככה! כי אין חיים מושלמים. ויופי שאמרת שאת כן יכולה לעשות את זה.
ותאמיני לי שאני מכירה את היאוש הזה מקרוב, וכמו שאמרתי לך, זה נובע בגלל שאת כל היום ליד המחשב בבית, בלי חברים את והמחשבות. ואז את מגיעה למצב של שאלות על החיים ואת שואלת את עצמך בשביל מה לחיות. תאמיני לי שאני מכירה את זה, ובשביל זה אני אומרת לך-תקומי בבוקר עם חיוך, כל הזמן.
ותצאי החוצה! תהיי פעילה בתנועות נוער, תעשי ספורט זה באמת גורם להרגשה "חייה" ולא מתה מבפנים.
אל תקחי כל דבר קטן שהורס את זה כל כך קשה, כולנו בגיל ההתבגרות ולכולנו לא קל. ובמיוחד בשבילך שאת מתמודדת עם הכל בעצמך.

שואל השאלה:
׳stay with me here now, and never surrender' באמת שאין לי תקווה בקשר לשינוי שאני כל כך חייבת … ואף אחד גם לא ממש עוזר לי למצוא אותה.. לילה טוב.

כי השינויי צריך לבוא מתוכך

שואל השאלה:
אני יודעת אבל אני לא יכולה להתמודד לבד.! ועד שיבינו כתזה. יהיה קצת מאוחר.

למה התכוונת שאמרת "יהיה מאוחר מידי"?!

ואת לא חייבת להתמודד עם זה לבד!, זה מה שאני ניסיתי להסביר לך בתגובה למעלה. בגלל שאת לבד עם עצמך רוב הזמן, את חושבת המון ואת לבד גם נפשית.
ושוב אני מדגישה שכל הדברים שאמרתי עד עכשיו דיברתי מנסיון.. תצאי החוצה, תפגשי אנשים. מה אכפת לך לנסות?
סך הכל אם המון אנשים נותנים לך עצות, סימן שיש בהם גם קצת אמת, לא?

שואל השאלה:
ניסיתי לצאת. אין לי עם מי, כל הדנה רק רדפתי אחרי אנשים ואני לא שייכת לשום מקום. עדיף להיות לבד מאשר להיות עם אנשים ולהרגיש לבד…

התכוונתי שתלכי למקום שלא מכירים אותך שם, וכך תוכלי לפתוח דף חדש עם האנשים שם.
(חוגים זה הדבר היחידי שעלה לי לראש, יכול להיות שאת תמצאי עוד משהו).

אני ממליצה על ספורט שאת אוהבת, וספורט קבוצתי באופן יותר ספציפי.
ככה הקשרים בין החברים בקבוצה מתגבשים ככל שיש יותר אימונים, וכדי להצליח צריכים להיות ביחסים טובים עם כולם (מה שיביא לחברות לבד, גם בלי לרדוף אחרי אנשים. אני הכרתי חברה שם, ואפילו שעכשיו אנחנו לא באותה קבוצה-עדיין היא אחת החברות הכי טובות שלי).
וגם, תמצאי בשביל מה לחיות, כי אם תאהבי את החוג תהיה לך אוטומטית מוטיבציה, ורצון לא לוותר-כי יש בחיים מטרות (כמו לבוא לאימון, להצליח בתחרות, לנצח במשחק..)
לי אישית גם זה עזר לפרוק מתחים, וגם זה עוזר להשתפר ולהצליח בלימודים, שזה כמובן גם תורם להרגשה הטובה:)
ממליצה בחום:)

שואל השאלה:
תודה, אבל זה כבר לא רלוונטי, היום הבנתי שאני רוצה לוותר.

ומה זה אומר לוותר מבחינתך?
אני לא מוכנה לוותר עליך, ושתוותרי לעצמך! ♥

שואל השאלה:
להרים ידיים, ולהיכנע. משם זה כבר לא משנה.

זה מאוד משנה. אני לא מבינה, בגלל החברה, ומשקעים מהעבר את ככה מוכנה לוותר על עצמך?
"מה שלא הורג מחשל אותך".
למה את חושבת שאת לא שווה כלום?

שואל השאלה:
זהו שזה כן הרג אותי, מבפנים. וזה יותר כואב ממוות פיזי.

הבנתי.
אבל עדיין לא ענית לי: למה את חושבת שאת לא שווה כלום? מה כן יגרום לך אושר?
ואם תוותרי לעצמך-מה תעשי?

שואל השאלה:
זה לא לפורום הזה- כל מי שרוצה נכנס ורואה.. אם כבר בהודעה..

כן, שלחתי לך הודעה-ולא ממש ענית לי...

שואל השאלה:
מתי?

לפני כמה ימים.. לשלוח שוב?

שואל השאלה:
אמ כן,