מדיניות החוץ של הנשיא ברק אובמה במזרח התיכון הייתה הרת אסון. בתקופת כהונתו קרס הסדר הישן של רוב הדיקטטורים בעולם הערבי, אולם העולם בהנהגת ארה"ב לא היה שם כדי לעזור לכונן סדר חדש. בהססנות, בפחדנות ובאשליות שווא נתנו מדינות המערב לכאוס לעלות. שלטון הרחוב והכנופיות, ארגוני הטרור והאסלאם הקיצוני השתלטו על המרחב. מיליוני פליטים, הרוגים ופצועים, עקורים ומדוכאים הותירו עד היום את האזור ללא תקווה.
בעידוד ארה"ב טופחו גם אשליות הפלסטינים שאם רק ימשיכו להתעקש יוכלו לקבל יותר ויותר מכפי שישראל תוכל אי פעם להרשות לעצמה, ובכך נדחה השלום שוב ושוב לאופק לא ידוע. האיראנים - על סף קריסה מהסנקציות הבינלאומיות - קיבלו חבל הצלה בדמות הסכם הגרעין והמשיכו לטפח את זרועות הטרור שלהם ברחבי העולם, את ניסויי הטילים הבליסטיים שלהם ואת יכולותיהם הסף-גרעיניות, שנועדו כמובן "רק למטרות שלום", וגם את בני טיפוחיהם וידם הארוכה בעזה ובלבנון.