וואי רק לי נמאס כבר מזה שאנשים מחליטים להיות קורבנים ולהאשים את כל העולם במצב שלהם?

חחח עכשיו אני עושה את זה
אבל לא נראלי שאכפת לאחרים ממני עכשיו אז מי אני שאפריע להם

אני לא מאשים אף אחד ולא מצפה שמישהו יפנה אליי. אבל זה קשה לי לפנות אל מישהו

שואל השאלה:
זה סבבה, אבל יש כאלה שחושבים שמישהו חייב להם משהו ורוצים שירחמו עליהם

לא מסיכמה איתך אני הייתי הילדה הזאת שיושבת בצד לכי תדעי מה יביא אותם למצב כזה אצלי עשו חרם ומי שהייתה חברה שלי זאת מי שעשתה עליי חרם פחדתי להתקרב לאנשים זה היה הפחד הכי מפחיד שלי למה שאני לא יביאה אותך מול משאת הכי מפחדת ויצחק עליי ויתעצבן אלייך

ולא רציתי שירחמו אליי

אתה לא יכול לשפוט בלי לדעת.

שמך מתחיל בא?

שואל השאלה:
משום מה כל מי שלא מתייפיף ואומר את האמת הוא בן אדם חלול וחסר רגשות.
אני יודעת מה זה להיות לבד. אני הייתי לבד מכיתה ד עד כיתה ח. מתי שהחלטתי שנמאס לי ואני לא מוכנה יותר.
ורוב הילדים שהם לבד סך הכל חושבים שאנשים חייבים להם משהו. סליחה על הכנות.
אז דחו אותם. אז מה? גם אותי דחו. וגם עוד מיליון אנשים אחרים.
אני בניגוד לכל האנשים פה, שמרחמים ואומרים "וואי איזה מסכן." יודעת שאף אחד לא מסכן. אז קשה ליצור קשרים. אז מה?
סך הכל אומרים לכם שבמקום לחכות שידברו איתכם, תעשו אתם את הצעד הראשון.

ולא שמי לא מתחיל בא

אני מאשימה את עצמי שחרא לי
אני מאשימה את עצמי שאין לי חברים
אני ממש ממש לא מאשימה את העולם/אנשים אחרים

כשאת תחווי את זה את תביני שזה רק קל להגיד אבל קשה ליישם.
זאת ממש לא אשמתם שהם מתביישים או שיש להם חרדה חברתית, לפעמים הם ממש רוצים אבל פשוט לא מסוגלים, ורק מי שחווה את זה יכול להבין אבל הכי קל לבוא ולשפוט במקום לנסות להבין.
אני בטוחה שהם כבר מספיק מרגישים רע עם עצמם על זה שיש להם מחסום שמונע מהם להכיר אנשים, אז את לא צריכה להוסיף.
ולא תמיד הם רוצים שירחמו עליהם, לפעמים הם מרגישים שקופים ופשוט רוצים טיפת יחס, הבעיה היא שיש משהו שמונע מהם את זה.
ולכי תדעי מה הם עברו ליפני שגרם להם להיות ככה.

שואל השאלה:
אף אחד לא אמר שזו אשמתם. סך הכל שיקחו אחריות.

ואני לא אומרת את זה בקטע של "איזה מסכן", אני בעצמי הייתי ככה לפני כמה שנים, ולא הצלחתי להתחבר לאנשים כי הייתי בדיכאון, ולא האשמתי אף אחד, ידעתי שזאת אני שמרחיקה את כולם ממני כי הייתי ניראת עצובה מדי ולא הצלחתי לחייך אפילו, וכמה שניסתי לשבור את זה וניסתי לצחוק ולהיות אנרגטית זה פשוט לא עבד לי.
אז יש אנשים שכמה שינסו זה עדיין לא יצליח להם להתחבר לאנשים ואין מה לשפוט.

זה היה בכיתה ח, ברוך ה זה עבר כבר ואני לא אותו בן אדם למזלי.

לא אמרתי שמישהו מסכן
לא ריחמתי על אף אחד
סך הכול התכוונתי שיש אנשים עם חרדה חברתית שהפחד הכי גדול שלהם זה לגשת למישהו ולקבל דחייה.
קשה מידי לעשות את הצעג הראשון.
גם אני אומרת שאי אפשר לצפות שיפנו אליך, אם אתה רוצה אתה עושה את הצעד הזה.
אבל את לא יכולה פשוט להטיח באנשים שיעשו את הצעד.

כן רק לך נמאס אחותי

שמך מתחיל בע?