13 תשובות
חייתי ככה תקופה מסויימת
מודה מבאס אבל זה לא מצב ניצחי
מודה מבאס אבל זה לא מצב ניצחי
חיה ככה רוב השנה וזה די סבל
זה להיות לבד בהפסקות (ניראלי החלק הכי נורא כי זה פשוט הזמן הזה שבו כולם ביחד ואז אתה יושב בשירותים לבד)
אין לך עם מי לדבר ובסוף זה מוביל לדיכאון ושנאה עצמית
זה אומר להתחמק מכל פעילות חברתית כי אין לך עם מי להיות
ימי הולדת לבד, יום כיפור, יום העצמאות, חגים או סתם ללכת לקניון זה לא קורה כי אין לך עם מי ללכת
רוב היום אתה בבית בחדר שלך
כל יום זה ללכת לישון בבכי ולקום בבוקר בפחד מה יהיה היום
ובתכלס זה לא חיים.
זה להיות לבד בהפסקות (ניראלי החלק הכי נורא כי זה פשוט הזמן הזה שבו כולם ביחד ואז אתה יושב בשירותים לבד)
אין לך עם מי לדבר ובסוף זה מוביל לדיכאון ושנאה עצמית
זה אומר להתחמק מכל פעילות חברתית כי אין לך עם מי להיות
ימי הולדת לבד, יום כיפור, יום העצמאות, חגים או סתם ללכת לקניון זה לא קורה כי אין לך עם מי ללכת
רוב היום אתה בבית בחדר שלך
כל יום זה ללכת לישון בבכי ולקום בבוקר בפחד מה יהיה היום
ובתכלס זה לא חיים.
שואל השאלה:
מאז תחילת בית ספר אני כל יום בוכה לפני השנה , ואני לא שולטת בזה. אני מתלבטת אם לפנות ליועצת למרות שהיא לא יכולה לעזור לי ממש אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני הולכת להיות במקום הזה לעוד 3 שנים ואני לא אשרוד.
אני לא יודעת מה לעשות ואף אחד בעולם הזה לא עוזר לי , וההורים סוג של מתעלמים מהבעיה שלי , ואף אחד לא ניגש אלי בהפסקות כאילו אני אוויר , לא שמים לב אלי? נמאס לי לבכות ולהרגיש רע
מאז תחילת בית ספר אני כל יום בוכה לפני השנה , ואני לא שולטת בזה. אני מתלבטת אם לפנות ליועצת למרות שהיא לא יכולה לעזור לי ממש אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני הולכת להיות במקום הזה לעוד 3 שנים ואני לא אשרוד.
אני לא יודעת מה לעשות ואף אחד בעולם הזה לא עוזר לי , וההורים סוג של מתעלמים מהבעיה שלי , ואף אחד לא ניגש אלי בהפסקות כאילו אני אוויר , לא שמים לב אלי? נמאס לי לבכות ולהרגיש רע
אנונימית
אני יודעת מה את עוברת אז אם את רוצה לדבר אני פה בשבילך
אנונימית
אי אפשק
שואל השאלה:
כן זה בדיוק כמו שתיארת למעלה , אני מרגישה כאילו אין לי חיים..
בחיים לא חשבתי שהמחשב להתאבד תעבור לי בראש
אבל אני לא מוצאת שום פיתרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך מצב שאני ממשיכה ככה , גם כל התיקווה שהייתה לי עם שנת הלימודים החדשה נגמרה.
כן זה בדיוק כמו שתיארת למעלה , אני מרגישה כאילו אין לי חיים..
בחיים לא חשבתי שהמחשב להתאבד תעבור לי בראש
אבל אני לא מוצאת שום פיתרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך מצב שאני ממשיכה ככה , גם כל התיקווה שהייתה לי עם שנת הלימודים החדשה נגמרה.
אנונימית
.
אנונימית
אני מרגישה כל כך כמוך, אני פשוט נטושה ואין לי בכלל חברות והנני גם מריצים עלי בדיחות ציניות ולא לוקחים אותי ברצינות ובכללי אני לבד בהפסקות, לבד באוטובוס בנסיעה לטיולים. לאף אחד לא אכפת אם אני לבד או אם משהו לא בסדר והיועצת לא באמת עוזרת לי... קיצר זה סבל ואני כל כך לא רוצה כל יום מחדש לחזור למקום הנורא הזה
אנונימית
מוזמנות לשלוח הודעה
גם אני הייתי חושב כמוך פעם
כל הזמן כשילדים קטנים אומרים לנו שהכול מסתדר לבד
שאם לא היום אז מחר
אבל זה לא נכון
אם את רוצה להשיג משהו את חייבת לעשות ליזום
לא משנה מה זה
אם את תחפשי דברים לבכות עליהם את תמיד תמצאי, לא חסר לא לך ולא לאף אחד אחר
תחפשי את הדברים החיוביים תיהי אופטימית
את רוצה להכיר חברים תתחילי לנסות דברים חדשים תנועות נוער חוגים טניס כדורעף מה שאת אוהבת
ואז את יכולה להציע אחרי החוג לכמה בנות שדיברת איתן ללכת לאכול משהו
כל הזמן כשילדים קטנים אומרים לנו שהכול מסתדר לבד
שאם לא היום אז מחר
אבל זה לא נכון
אם את רוצה להשיג משהו את חייבת לעשות ליזום
לא משנה מה זה
אם את תחפשי דברים לבכות עליהם את תמיד תמצאי, לא חסר לא לך ולא לאף אחד אחר
תחפשי את הדברים החיוביים תיהי אופטימית
את רוצה להכיר חברים תתחילי לנסות דברים חדשים תנועות נוער חוגים טניס כדורעף מה שאת אוהבת
ואז את יכולה להציע אחרי החוג לכמה בנות שדיברת איתן ללכת לאכול משהו
אל תוותרי, נסי להתחבר לעוד ילדים, תאמיני בעצמך ואל תשכחי את הכבוד שלך.
שואל השאלה:
אני בחוגי טניס ובלט אבל אנחנו חברות לשיעור לא לאחרי זה, אנחנו גם בגילאים שונים. ואני מנסה למצוא פיתרון להיתחבר לילדים בשיכבה אבל זה מכיתה א עד י אותה שיכבה וכל אחד כבר מצא את החבורה שלו ואת המקום שלו. גם אני מצאתי את ה"חבורה" שלי, אבל יצא ש-6 עזבו ! ונשארנו אני ועוד שתיים מהחבורה, אחת כל הזמן עם החבר שלה והחברים שלו משכבה מעל והשנייה יש לה גם חברים אחרים ואני מרגישה שאני נדבקת אליהם ולא קשורה אליהם. אני ניסיתי ללכת גם לסתם קבוצת בנות והייתה שם ילדה בוכה והיא לא סיפרה לאחרת מה קרה לה בגלל שהייתי שם, הקיצר הבנתי את הרמז והלכתי. וזה לא שהיא לא רצתה אותי מקטע מגעיל , פשוט אני לא חברה שלה. ואני מרגישה כל הזמן נדבקת ודחוייה. ושלא צריכים אותי ושהיו מסתדרים בלעדי ולא מרגישים גם אם לא הייתי.
הקיצר אני בחרא מצב, ואני יעשה הכל כדי לצאת מזה כי יש לפני עוד 3 שנים בבית ספר הזה, ודיכאון כמו שעובר עלי יותר מחודש נראה לי לא הגיוני... אבל יותר משלוש שנים?!? אני אתפרק ולא אעמוד בזה. כי זה לא חיים...
אני בחוגי טניס ובלט אבל אנחנו חברות לשיעור לא לאחרי זה, אנחנו גם בגילאים שונים. ואני מנסה למצוא פיתרון להיתחבר לילדים בשיכבה אבל זה מכיתה א עד י אותה שיכבה וכל אחד כבר מצא את החבורה שלו ואת המקום שלו. גם אני מצאתי את ה"חבורה" שלי, אבל יצא ש-6 עזבו ! ונשארנו אני ועוד שתיים מהחבורה, אחת כל הזמן עם החבר שלה והחברים שלו משכבה מעל והשנייה יש לה גם חברים אחרים ואני מרגישה שאני נדבקת אליהם ולא קשורה אליהם. אני ניסיתי ללכת גם לסתם קבוצת בנות והייתה שם ילדה בוכה והיא לא סיפרה לאחרת מה קרה לה בגלל שהייתי שם, הקיצר הבנתי את הרמז והלכתי. וזה לא שהיא לא רצתה אותי מקטע מגעיל , פשוט אני לא חברה שלה. ואני מרגישה כל הזמן נדבקת ודחוייה. ושלא צריכים אותי ושהיו מסתדרים בלעדי ולא מרגישים גם אם לא הייתי.
הקיצר אני בחרא מצב, ואני יעשה הכל כדי לצאת מזה כי יש לפני עוד 3 שנים בבית ספר הזה, ודיכאון כמו שעובר עלי יותר מחודש נראה לי לא הגיוני... אבל יותר משלוש שנים?!? אני אתפרק ולא אעמוד בזה. כי זה לא חיים...
אנונימית
אל תוותרי, אולי תנסי תנועות נוער או משהו כזה, מתישהו את כן תצליחי בפעם מי יודע כמה