אני קצת פגועה מאמא שלי

אחותי לאחרונה מסתכלת יותר על הגוף שלה והיא אוכלת ממש קצת ואמא שלי ממש נלחצה והתחילה להזמין לה פסיכולוג ולהתחיל להאכיל אותה ולדאוג לה ועשתה בשבילה כמעט הכל..
אבל שהיה תקופה שאני שנאתי את עצמי (זה עדיין) ושהרעבתי את עצמי ולפעמים הקאתי ובכיתי כל יום בלילה בשקט וסבלתי וקמתי כל בוקר עם כרית רטובה מדמעות אף אחד לא ידע על זה ואני סבלתי..
רק מתי שאחותי גילתה את זה היא אמרה לאמא שלי והיא בקושי עשתה עם זה משהו...
ולאחותי שהיה שבוע שהיא אכלה קצת אז היא התחילה לבכות ולפחד וזה..
כאילו הייתי פחות חשובה בשבילה.
למרות שהיא אמא שלי יש הרבה דברים שהיא לא יודעת עליי, לפעמים אני מרגישה זרה לידה.
הגיוני שנפגעתי..?