היה עליכם חרם? או מקרה שצחקו עליכם? או שנה שלא היה לכם חברים?

כן כן וכן..

יאפ

כן.

קרה ואני לא רוצה להיזכר בזה!, כל כך בכיתי בגלל זה:/

היתה שנה שהיו לי ידידים אבל לא חברים טובים...

כן ועברתי בצפר

ולמה השאלה.?

לא עשו עלי חרם אבל עבר עלי מספיק..

עליי*..

כן, וזה לא אכפת לי, החלטתי שיותר טוב לי בלי חברים!

הייתה תקופה שלא ממש היו לי חברות.. ואני לא אנונימית:p

סבלתי עד כיתה ט׳ ואז התייאשתי אז עברתי בצפר..

כן כשעברתי לישראל בכלל לא היו לי חברות, גם לא הייתי הרבה הכיתה רק באולפן עם מורה חיילת. 3 שנים בערך לא היו לי חברות... אבל כשעברתי לחטיבה הכרתי מלא חברות חדשות.

כן 6 שנים, חרם קשה. כולם צחקו עלי.

אמ... לא..
אבל אני מכירה חברות שעברו את זה וזה נישמע בכלל לא כיף

חרם, צחקו עלי ולא היו לי חברים, כל הסיטאציות שתיארת אבל כשהגעתי לכיתה ז' ועברתי סוף סוף בית ספר, ועיר אז היו לי חברים.

יש אנשים שכנראה זה הגורל שלהם - להיות לבד,
אבל מנסיון מתרגלים,.

זאת שמעליי-
את יכולה לשנות את זה!
תאמייני ליי!

זה שמעליי צודק... תכלס כבר לא אכפת לי..

לא היו לי חבר מעולם, רק חברה אחת שעברה לרוסיה. אבל לא אכפת לי אני בבית ספר רק בשביל לימודים לא בשביל חברים. ואף אחד לא ניסה להכיר אותי.

חברים*

אני לא מאאמינה לכל אלה שרושמים שלא אכפת להם, כי כל אחד צריך חברים.. זאת מערכת תמיכה,.. וקשה להתמודד עם דברים לבד,
ואף אחד לא רוצה להיות לבד.

באמת שלא אכפת לי שאין לי חברים. באתי לבית ספר ללמוד. כולם אצלי בבית ספר ילדים רעים ואף אחד לא ניסה אפילו להכיר אותי.

למה אבל?.

יש לי את המשפחה, יש לי אחיות שאני נהנת איתם, יש לי בני דודים. אני לא צריכה חברים.

חבר'ה שום דבר לא קבוע בחיים שלנו.

יש מושג בחשמל שנקרא מופע, אלו כמה גלים (במתמתיקה -פרבולות) אין סופיים -

יש עליה, מגיעים לשיא, אחרי זמן מה יש עליה ומה אחרי זה הירידה משתלבת לעלייה וחוזר

חלילה!

אלו החיים, אל תתנו למקרה מסויים או המצב הנתון להגדיר את מה שאתם חושבים על \

עצמכם.

כן המון, כי אני מכוערת, יאי

תלוי כמה זמן המצב נמשך.

אני מאמינה ב: החיים בזבל.. אז לא כפת לי:)

כן, זרקו עלי תיקים, מחברות, קלמרים ומה לא... רק בגלל שאני ילד חלש.
ילדים יכולים להיות כל כך אכזריים. = (

היה שנה... נידו אותי והכינו לי קבר
ילדים יכולים לעשות דברים מזעזעים לילדים אחרים

הכינו לך קבר?

לצערי

לא, אבל כן צחקו עלי ביסודי כי הייתי נורא נמוכה, זזה כל כך עצוב לשמוע את מה שקרה לכם, חברים. מצטערת.

וואי, ילדים זה עם רשע! הכינו לך קבר? ה' ישמור ויציל, מה זה?!
אם מישהו רוצה עזרה במשהו אני יכולה לעזור, באמת.. כואב לי לקרוא את כל מה שאתם כותבים כאן!

שואל השאלה:
רק רציתי להגיד שמכיתה ה' עד ז' צחקו עלי כי אני מכוערת ובכיתה ו' עשו עלי חרם ו"מלכת" הכיתה אמרה לכולם שמישהו ידבר איתי הוא ינודה חברתית. ואפילו החברה היחידה שהייתה לי עזבה אותי והפכה להיות בעצמה פאקצה. אבל עכשיו אני עולה לח' ולפני שבועיים עברתי עיר ובית ספר. אני מקווה שפה הילדים לא יהיו רעים. ואני מצטערת לשמוע את מה שקרה לכם.

אני עברתי רוב ממה שכתוב כאן והחלטתי שאני מפסיקה לרחם על עצמי.. למרות שאני עדיין מאמינה ב: החיים בזבל אני באמת ניסיתי לראות למה ירדו עלי ופגעו בי ובאמת שהשתנתי.. עברתי בית ספר כי הייתי די בטוחה שאם אני ימשיך לראות את הילדים בבית ספר הקודם זה יכניס אותי לדיכאון.. ועכשיו אני סבבה יש לי קצת חברים כי אני סגורה וביישנית אבל חוץ מזה באמת שאני כבר בסדר.. אז במקום להכנס לדיכאון קחו את עצמכם בידיים

כל כך עצוב לשמוע, אם מישהי צריכה לדבר, אני פה (-:

גמאני

כן. הכל

כן

כן, לא נעים להזכר.

לא היה עלי חרם בחיים, תמיד היו לי חברים אבל היו פעמים שהרגשתי לבד אבל זה עבר
והכל היה רק בראש שלי..
אין כמו חברים שיחזיקו אותכם בעלייה ובירידה!

כה

מורן- סורי אבל זה ממש לא עוזר. ילדים פה שופכים את הלב שאין להם חברים ואת כותבת שיש לך חברים?!

כנוש אבל עכשי יש לי המון חברות מהממות.

יאפ כי אני לא רציתי הייתי אימו אני בת o________________________o

כן. בכיתה ג' (!) עשו עלי חרם, שנמשך חצי שנה. במהלך החצי שנה הזאת רוב הילדים בכיתה צחקו עלי, השפילו אותי, ולא היו לי כמעט חברים. אבל ממבט של 7 שנים אחורה, אני מסתכלת על הצד החיובי "מה שלא הורג מחשל אותך" - כי בחרם הכרתי חברות חדשות (שאני עוד חברה שלהם).
לאחר חצי שנה, רציתי להיות יותר פעילה בחברה (מהעדר חברה) וגם הפעלתי"ועדת חברה" לבד, ובגלל החרם ידעתי להתמודד מול כיתה שלמה ולהפעיל ילדים לבד! בלי עזרה של אף אחד! (אפילו לא של מורה)
זה תרם לעיצוב האופי שלי, ונהייתי נערה בוגרת, חכמה, הילדה שכבר לא בוכה שצוחקים עליה ולא רצה ישר לכתוב בפייסבוק כמה רע לה.
אני יודעת להתמודד עם מצבים-וגם כבר לא נכלאת אליהם יותר.
ועכשיו, אני מנצלת את הזמן הפנוי בלעזור לנערים בפורומים כמוני, שעוברים הצקות מהחברה. ואני נותת עצות ומדריכה אותם הכי טוב שאפשר מהמקום שאני הייתי בו פעם.
חשוב היה לי לכתוב את הסיפור שלי לא בשביל לשוויץ או משהו-רק שבשביל שאלה שעוברים עכשיו הצקות יסתכלו על הצד החיובי בסיפור.
אתם רק תצמחו!

כן זה שנים שצחקו עלי ולא היה לי חברים..

היה חרם, צחקו עלי ובמשך יותר משנה שלא היו לי חברים - אולי 3-4 שנים

כן 3-2 שנים כבר צוחקים עלי

כן המון.

כן וכן ולא.. ח ח ח

הייתה שנה שהייתי ממש לבד, לא צחקו עלי אבל זה היה כאילו אני בכלל לא קיימת..

תרגע טוב?!

לא רוצה

שואל השאלה:
טוב מה נדחפת?! אתה בעצמך ילד כאפות אז ב-י-י-י-י-י!

זה ממש לא במקום ילדים פה שופכים את הלב שלהם וחושפים צלקות מכאיבות שבטוח שגרמו לאיזה טראומה לזמן הארוך (ביטחון עצמי.) ואתה בא אומר להם ילדי כאפות..

כע, עדיף לא להיזכר בזה: (

: ( למה להזכיר לי את זה? עברה לי שנה כ''כ קשה: (

כן. ואני עומדת פה ואומרת תודה על זה. אני מאמינה שגלגל מסתובב. אז אני תמיד ממשיכה לחייך!.:)

וואי זה כל כך מצער לשמוע זאת. אם את צריכה לדבר. אני כאן:*:*:*

כן. אבל זה הסתדר מלפני שנה כשעברתי עיר.

כן, ולא משנה מה אני עושה זה לא מפסיק

צחקו עלי שנה וחצי

איזה כלבה קנאיית אחת ניסתה לארגןן עלי חרם אבל אפ'חד לא הסכייםxd

אףפעם לא היה עלי חרם אבל היו תקופות של לבד. אבל זה השתנה..
כמו שכבר אמרו פה הכל יכול להשתנות. תשנו בית ספר ותראו פתאום איך יש לכם חברים חדשים שמוכנים לקבל אותם בלי הסטיגמות מפעם:)
תיפתחו לאנשים חדשים.. אני אישית עכשיו החברה הכי טובה של מישהי שהיינו ממש רחוקות ולא קשורות.. הכל תלוי בנו כשאנחנו נשתנה העולם ייראה אחרת. והרבה ביטחון עצמי ממש יעזור..

זה לא כזה פשוט, ניסיתי לעבור לתיכון אחר אבל מסתבר שצריך פרוטקציות...
ומה שעשו לי גרם לי לפחד לפתוח את הפה, במשך 4 שנים סתמתי אותו, פחדתי לדבר עם אנשים,
בסוף הצלחתי לעבור כיתה אבל די הפסקתי לצאת נגד הזרם מחשש שמה שעשו לי יחזור על עצמו, עדיין קשה לי לדבר עם אנשים ואני לא יודעת על מי אפשר לסמוך ועל מי לא, אני כבר לא סומכת על אף אחד מלבד האנשים שנמצאים איתי ב''אחריי''.

לא עשו עלי חרם אבל כל עד עכשיו צוחקים עלי מעליבים אותי ומקניטים אותי וגם הייתה לי שנה שהיית לי רק חברה שמסתבר שבסוף סתם הייתה צבועה אליי

מה אתה רציני? עד כיתה ד' לא היו לי חברים ואף אחד לא סבל אותי

אוויי וואבווי זה נורא!
איזה רוועע יכול להיות לילדים... הדבר הכי נורא שיכול להיות...
עלי צחקו בכיתה ג' בדיוק עברתי בית ספר ולא הכרתי אפחד ואני מאוד רגישה ולא הפסקתי לבכות באותו יום אפילו לא רציתי להגיע לכיתה...
אבל אני חושבת שהדברים האלו נגרמים כדאי לעלות כיום פשוט לא אכפת לי אם צוחקים עלי אני צוחקת איתם ( תלוי במה )
לפעמים צריך לזרום איתם ואז כשרואים שכבר לא אכפת לך הם מפסיקים...
ואפחד לא מכווער! כולם יפים וכולכם טובים ואתם לא לבד!
תהיו שלמים עם עצמכם מה אכפת לכם מה חושבים עליכם?! זה מי שאתם ושיקפצו לכם
שימו פס על העולם...
המציאו עלי שמועות וזה הרס לי תשם! אבל לא אכפת לי כי רק אני יודעת את האמת ואני שלמה עם עצמי...
ומי שרוצה סתם ככה רוצה אוזן קשבת שיבוא לפרטי:)

בכיתה ד' הייתי "מלך הכיתה" ועשיתי הרבה חרמים על ילדים ולא ידעתי שהייתי אכזר עד שעשיתי חרם על הילד הלא נכון והוא הצליח לארגן חרם עלי ורק אז הבנתי מה עבר על הילדים האלה שעשיתי עליהם חרם זה היה חצי שנה וסבלתי אבל "בחיים הכול עובר"
ואייך לפני אמרו "מה שלא הורג מחשל"

זה אולי יישמע טיפשי ומפגר, אבל היה עלי חרם בכיתה א ', זה היה אשכרה כל הקטע הזה של מלכת הכיתה וכל החבורה המפגרת שמכרכרת סביבה..
והייתי ילדה קטנה, לא ידעתי את כל הדברים האלה, אז כשהיו משפילים אותי, הייתי מחזירה, לא חשבתי על ההשלכות, יצא שלא דיברו איתי במשך חצי שנה..:\
וזה בונה לך תחיים, כאילו שנה ראשונה בבית ספר, זה בונה אותך, זה כאילו ממשיך איתך לשנים הבאות..
אבל למזלי, התקדמתי, עברתי בית ספר בכיתה ב' (לא בגלל החרם בכלל חח ) והחיים שלי השתנו, לא היו יותר חרמים, והיום אני ההפך מזו שעושים עליה חרמים.. גם אין תקטעים האלה בכיתה שלנו, כולם שווים, אין אצלנו מקובלים ופחות מקובלים, אין תשטויות האלה..

תקשיבו, אני קוראת פה תגובה אחד אחד וכואב ליי הלב פשוט! אם מישהו צריך ייעוץ או עזרה אני פה!
אני עברתיי דברים כאלה תאמינו לי.. יש לי נסיון בזה ואני עברתי את זה..
אני בפרטי אם מישהו צריך (:

מסתבר שלא צריך לשמוע בעיתון ולהזדעזע מחרם חברתי וריבים אלימים בין בני נוער שיצאו מכלל שליטה.
רק צריך להביט מסביב, לשאול, ולהזדעזע מכמות ה"חוויות".
הלוואי שהדיון הכואב הזה כן ישנה משהו, בתקווה שילדים יבינו מה זה באמת חרם, ואיזה טראומה לכל החיים הוא עושה. מקווה שיבוא יום שכל ילד יוכל לבוא לבית ספר בלי לפחד, ולחזור הביתה בריא ושלם -נפשית ופיזית.

מכיתה ג' אף אחד לא רצה להתחבר אלי וזה נכשב מצידי לחרם.
מזה חברים? שטויות. לצאת לבלות למועדון/פאב/לקניון? אפשר לוותר על מועדון ולקניות אפשר לבד.
בקשר לצחוקים? אפשר לסתום אוזניים ולהבין שמי שמוציא את המילים האלו מהפה שלו-
הוא פשוט חסר ביטחון ומשעמם לו בחיים.