מה האלבום המוזיקלי האהוב עליכם?

pink floyd-the wall

one of the best

the dark side of the moon

לא מסוגל להביא אחד.
מבחינתי יש בערך 8 שהם שיא המוזיקה ואני לא יכול לבחור אחד מהם.
יכול לכתוב את כולם?

שואל השאלה:
אפילו מומלץ

rust in peace- megadeth
פשוט אלבום כל כך מדהים

הייתה לי תשובה, עכשיו אני לא כל כך בטוחה.

and justice for all... של metallica
toxicity של system of a down

in rainbows של רדיוהד

וסיום סופי בהחלט לחפירה שלי:

קבעתי את טופ ה8 שלי תוך התחשבות עצומה בקונספט.
מבחינתי לקונספט יש חשיבות בלתי ניתנת לערעור בקביעת תואר כמו זה שנתתי לאלבומי הטופ 8 שלי.
האלבומים שכתבתי עובדים כיצירה אחידה, פאזל.
לעומת זאת בכמה מאלו שכתבתי בפחות מועדפים כאן אין את האחידות הזו, אין מסר כלשהו או קשר הדוק בין כל שיר למשנהו. כך שאני מתחבר פחות..

בקישור יש תמונה של "שמונת המופלאים" שלי..

בנוסף להם יש לי עוד הרבה honorable mentions להעניק כאן לעוד אלבומים שמרגשים אותי, מדהימים אותי ומענגים את אוזניי אבל לא נכנסו לטופ 8 שלי.. אז ברשותך אחפור כאן קצת עליהם:


heaven or las vegas של הקוקטו טווינס - אחת הלהקות הכי מיוחדות ומרתקות שאי פעם היו.
הכל בהם כל כך ייחודי וכל כך גאוני - הקול הלא אנושי של אליזבת' פרייזר בראש ובראשונה כמובן, שגם לג'יבריש הלא ברור שאותו היא שרה לרוב הצליחה להכניס טונות של רגש, ש*אף* זמרת אחרת לא הצליחה להגיע אפילו לחצי מכמות הרגש שהיא מעבירה, גם עם המילים הכי נוגעות.
מלבד זאת כמובן המוזיקה הקוסמית שמלווה אותה, שנשמעת כמו רחבת הדיסקו כשכולם הולכים הביתה (אין לי תיאור יותר טוב, סליחה על ההסבר הצולע הזה.)
כל תו אצלם נדמה כל כך מחושב ובמקום והסטייל הליילי-אפל-שמח שלהם פשוט כובש.
ב"גן עדן או לאס ווגאס" כל המאפיינים שהזכרתי לעיל מגיעים לשיא, אבל אל תחשבו שהקוקטו מסתכמים באלבום הזה בלבד.
*אין להם אלבום חלש אחד* והכל אצלם מדהים ושווה שמיעה.

karma של פרעה סנדרס - סנדרס, תלמידו, שותפו וחברו של האגדה והאגדה ג'ון קולטריין (מצטער, קשה לי לקרוא לקולטריין "איש".) הקליט את האלבום הזה עם עוד מוזיקאי ג'אז אוונגרדי, שלחלקם אפילו גם יצא לעבוד עם הוד מעלתו קולטריין.
פרעה תמיד היה הקיצוני והאגרסיבי בהרכב של קולטריין בערוב ימיו. פרעה היה דופק את הקטעים הכי רועשים וגועשים מבין חברי הלהקה (ואם יצא לכם לשמוע חומרים של החמישייה המאוחרת שלו אתם יודעים שזה חתיכת הישג) אבל כאן הוא שונה מאוד.
בתקליט הזה פרעה הרבה יותר רגוע, הוא עדיין יודע להיות דומינניטי ולתת קטעים ביזאריים אבל הוא פחות אגרסיבי וצעקני משהוא היה בתקופת החמישייה. זה בטח גם קשור לכיוון אליו קולטריין ניווט את החמישייה ולהיותו של פרעה גילוי חדש שהיה צריך להבליט את עצמו, מה שהיה פחות הכרחי באלבום סולו שלו לאחר היותו שם מוכר בקהילת הג'אז.
בכ"מ, האלבום הזה למעשה מורכב משני קטעים - the creator has a master plan, באורך 32 דקות ו46 שניות - וcolors באורך של חמש וחצי דקות.
לא צריך לעשות הרבה חושבים כדי להבין איזה קטע הוא העיקרי כאן..
ואכן, "ליוצר יש תוכנית אב" הוא קטע ארוך וגדוש.
הקטע הזה הוא סוג של סימפונייה פסיכדלית המהללת את היושב במרומים, אבל זה ממש לא בנאלי כמו שזה נשמע.
מרגישים את האהבה וההתעלות הדתית של הנוכחים בהקלטה (שחלקם היו על lsd במהלכה, למשל הזמר הראשי..) והיא מחלחלת אליי גם כן בזמן השמיעה, למרות שאני אתאיסט גמור.
ההרמוניה בקטע הזה מדהימה וממחישה טוב את הרעיון שפרעה רוצה להעביר.
אך למרות זאת אחרי הקטע הכביר הזה יש צורך באתנחתא קלילה יותר, וכאן בא colors ודואג לנחיתה רכה חזרה למציאות.


כאן עוד כמה שאין לי כוח לפרט עליהם כעת, אוכל בהמשך אם תרצה:

since i left you של האבלנצז

richard d james album של אפקס טווין

songs in the key of life של סטיבי וונדר

love you של הביץ בויז

the love below של אנדרה 3000

a love supreme של ג'ון קולטריין

starsailor של טים באקלי

עוד כמה אלבומים שכואב לי לא לכתוב כי הם באמת נהדרים אבל הם לא מתאימים לעמודה הקודמת כי הם ברמה יותר נמוכה לדעתי:

low של דיוויד בואי

houses of the holy של לד זפלין

in a silent way של מיילס דייוויס

people who can eat people are the luckiest people in the world של ajj

ram וmccartney של פול מקרטני (לא אוהב את הביטלס. מאוד אוהב את שני האלבומים האלו. יש מצב גם mccartney 2 ראוי אבל לא שמעתי אותו כמעט חמש שנים..)

my life in the bush of ghosts של דיוויד ביירן ובריאן אינו




בכ"מ, מתוך "שמונת המופלאים" פירוט מוכן יש לי כבר על לאבלס ועל ניאנדרה.
כתבתי עליהם ואכתוב גם על כל השאר למישהי שביקשה ממני לכתוב לה עליהם.
אם אתה רוצה אשלח לך גם או אוסיף כאן. לגמרי בכיף.