אהבה אכזבה ומה שבניהם

קוראים לי איתי,אחרי שנתיים של האבקות במחלה הנוראית,ניצחתי אותה.
כעת-אני רוצה לשתף אותכם בקטע קצר שכתבתי בשעה שאיבדתי יכולת תחושה ותהיתי רבות על החיים
הנה קטע מתוך:
"אהבה אכזבה ומה שבניהם"
-העצב-
הוא שוכן בתוכנו
מקונן בליבנו
העצב
לפעמים הוא מתפרץ
וגורם לך להרגיש בודד בעולם
כאילו איבדת את אוהביך,כולם
אומנם העצב כואב אך הוא זמני
כמו כל דבר אחר
והוא יחלוף
גם אם לא בקרוב
אז להרגיש עצוב
זה לא רע
זה רק אומר
שאתה חיי

כדי שלא ימחקו
מה דעתכם?