תתארו את התקופות הכי קשות בחיים שלכם הייתה לכם תקופה כזאת?

המוות של אבא שלי

לפני כמה חודשים
החיים השתנו מקצה לקצה
שום דבר לא נשאר
רק דבר אחד

אין אדם שלא עובר משהו

איבדתי אנשים שהיו קרובים אליי וחשובים לי, שמה שנשאר מהם זה רק תמונות ומתנות.. ניתוק קשר ומרחק עם אחרים, בגידה, אכזבה, התבודדות עם מוסיקה, הייתי פוגע בעצמי וחותך וכל הבולשיט הזה.. לא נורא..

לפני חצי שנה הייתי אבודה בקטע מפחיד של לבכות בבית ספר בלי סיבה כי אני עצובה וככה סתם כל הזמן עצובה בתכלס לא היה לי רע או משו אני חושבת שזה העניין של המסגרת הזאת שקוראים לה בית ספר שהעמיסה עלי הייתי עייפה נפשית...
מקווה שזה לא יחזור

לפני 3 שנים בערך
הייתי בדיכאון, ההפרעת אכילה שלי בדיוק התחילה, הייתי לבד רוב הזמן והסתובבתי בחוץ הרבה. שמעתי שירים. עשיתי הרבה ספורט וצמתי. חתכתי את עצמי לפעמים. כיסיתי את כל המראות בבית ופחדתי להסתכל במראה או להיפגש עם אנשים. גזרתי את כל השיער (עשיתי קצוץ). בכיתי הרבה. הרבה התקפי חרדה ובמיוחד התקפי געגועים. הייתי ריקה.

הייתי בדיכאון לא הצליח לי עם חברים וכול יום בכיתי בערך פעמים