חיי נצח: ברכה, או קללה?

קללה

קללה

קללה.

קללה

קללה לגמרי

קללה

אפשר להפוך לברכה
תלוי מה עושים איתם
ואם יש חיי נצח אפשר לעשות כל כך הרבה יותר
ולתרום הרבה יותר
ולטייל בכל חור בעולם

ברכה

שואל השאלה:
ואם אפשר לפרט, למה אתם חושבים ככה?

לטייל, לפתוח אירגונים שעוזרים לאנשים, לטעום כל אוכל (טעים) , להכיר תרבויות אחרות , ללמוד את כל השפות, ולאט לאט את כל המקצועות שיש

קללה מאה אחוז
מאבדים בסופו של דבר את כל מי שאתה אוהב אתה לא יכול באמת להיות עם מישו עד שתמותו כי אז הוא מת ואתה ממשיך בחיים שלך משפחה חברים כולם מתים חוץ ממך, זה המון הלוויות לארגן חתונות ילדים

קללה
כמו שאמרתי קודם מהסיבה שקודם כל הדור שלך ובכללי אנשים שאתה אוהב מתים בידיים שלך
דבר שני זה לא סוד שיש התחממות גלובלית ובעוד מאה שנה זה יהיה אפילו יותר חמור
מפלס המים יעלה ומי יודע כמה רעידות אדמה והוריקנים מצפים לנו.
מחלות,לסבול כל עוד אתה חי לא בדיוק האפשרות המושלמת לפחות לא בשבילי
מי אמר שלא אחלה אני אולי אמות מהמחלות אבל בכל זאת אסבול ..

קללה
אין טעם בחיים נצחיים, זה נשמע כלכך כואב ועצוב לחיות חיים נצחיים ולדעת שהם לעולם לא יסתיימו.
גם לחיים צריך להיות סוף. אומנם בעז"ה בגיל מאוחר ובבריאות איתנה ללא כאבים- אבל בכל זאת, הם צריכים להסתיים בשלב מסויים, כמו כל דבר אחר.

קללה. כל דבר שנמשך יותר מידי נמאס בסוף.

קללה, זה כאילו אין טעם בגיל שלי בכלל מה. אני יעשה בחיים עם אני בת אלמוות