אני כיתה יב', אני ממש מתחרט על כל השנים האחרונות שהייתי ילד, רציני מידי...

כודם כל עשיתה מה שהיה טוב לך וזה הכי חשוב לא רוצה לפרט פה מוזמן ליפתוח פרטי...

יש לך עוד זמן להכיר חברים ובנות ולעשות חיים גם בזמן הצבא ואחריו יש לך חיים שלמים לא פספסת כלום

שואל השאלה:
היה לי טוב, זה נכון. היה לי נוח להיות בתוך קופסה, ללכת לפי הספר, לא לצאת מגבולות החוקים שהצבתי לעצמי. אבל זה לא ה"טוב" שאני חושב שיכולתי להשיג. בתקופה האחרונה אני נותן לעצמי קצת להיפתח, קצת לעשות שטויות, אני עדיין לא איזה בחור פרוע שחי את החיים, אבל זה הספיק לי כדי להבין שטעיתי והפסדתי המון חוויות בשנים הקודמות.
נכון שיש לי חיים, אבל אני לא אוכל יותר להיות קל דעת כמו שנער קל דעת, לא אוכל להיות יותר חסר דאגות כמו שנער חס דאגות, לא אוכל לעשות שטויועת של נערים...

שואל השאלה:
הבעיה שכבר יש לי תדמית כזו של בחור רציני, לא מהאלה שנהנים איתו יותר מידי.
לשנות את האופי שלי יהיה חד מידי בשביל אחרים (כמובן גם בשבילי, כי באיזשהו מקום זה מה שהרגיש לי נכון עד עכשיו).
למה להשתגע? כי אני ילד, "מותר" לי עוד לטעות, לנסות דברים, להצליח, להיכשל- בתחום החברתי בעיקר. זה לא יתרום בעתיד, אבל זה חוויות שלא יחזרו ואני מרגיש שפספסתי אותן.

תקשיב אין לך על מה להיתקע על העבר. קרה מה שקרה, לומדים וממשיכים הלאה. תתפקס בהווה ואם יש משהו שאתה רוצה לשנות תשנה, אף פעם לא מאוחר. מחכות לך עוד המון שנים של כיף בצבא וכל החיים עוד לפניך. יהיה בסדר אין על מה להתחרט אני מבינה את התסכול אבל אל תיתקע במחשבות כאלו .. :)

במקום להתקע בעבר שאתה לא יכול לשנות, נסה להבין כיצד אתה הופך את העתיד לטוב יותר.

תתנחם מזה שמבחינת המדע גיל ההתבגרות הוא עד 35

חחח על זה לא שמעתי

שואל השאלה:
!!i got blisters on my fingers אני לא מצליח להבין, השנים הטובות כבר פספסתי...
37sugacchan912 לא שמעתי על זה וגם אם זה נכון- זה לא מנחם. גיל החטיבה והתיכון זה חד פעמי ולא יחזור

אם עכשיו תחשוב על השנים האלה שפספסת? האם הן יחזרו? לא.
עכשיו אתה סתם מבזבז את הזמן.
מה שעבר אין לך מה לעשות איתו, בטח לא משהו שקרה לפני שנים.
כל מה שיש לך זה את ההווה.
אתה רוצה לעשות משהו? תעשה אותו.
תשכח מה יחשבו עלייך ומה יגידו.
וזה שיש לך תדמית של בחור רציני? אז מה? אפשר להיות גם רציניים וגם להשתגע. זה לא סותר.

"תדמית" שטויות במיץ

נצל את השנה הזו, שום דבר לא מאוחר. כמובן אל תזרוק את הלימודים לפח.

גם אני בי"ב ואני גם אחת שמאוד רצינית ואפשר להגיד ש"ביזבזתי" את שנות הילדות שלי כי אני בדיוק מה שתיארת, הזנחתי את רוב הדברים בעבור הלימודים שלי-חיי חברה,כישורים חברתיים, יציאות וזה. מעולם לא שתיתי,לא עברתי על הכללים יותר מידי או שום דבר כזה וכן, רוב הזמן אני לומדת ומוותרת על דברים אחרים וכולם גם רואים אותי כאחת כזאת, אני ה"חכמה" בכיתה, שכולם מבקשים ממנה עזרה. אישית, אני מעולם לא הרגשתי רע עם זה. אני חושבת שאני לא כמו אחרים כי אני באמת לא חושבת שהדברים שאתה מתאר יעשו לי טוב לדוגמה, אני אחת שבאמת לא כל כך אוהבת אנשים ואני לא ממש נהנית ממסיבות ואני יותר נהנית מימים שקטים יותר, מלהשיג את המטרות שלי, ואני מאוד חדורת מטרה ויודעת מה אני רוצה לעשות בעתיד. תראה, יש לך עוד שנה של בית ספר, תבחר מה אתה רוצה לעשות איתה, תזכר שעדיין יש לך בגרויות וזה כן יכול להשפיע לך על חלק מהחיים ועדיף שלא תצטרך להשלים. כמובן, שאפשר לשלב, ולהנות, מה שנראה לי יותר יתאים עבורך. תזכור גם שסוף הלימודים זה לא סוף הילדות וסוף הזמן לשטויות, תמיד יש טיול אחרי/לפני צבא, בכללי כל גיל ה20 זה בדרך כלל גיל של קצת יותר שטויות, באוניברסיטאות בדרך כלל יש מסיבות וכל זה והמסגרת די דומה ללימודים, תמיד אפשר לשנות ולשפר, חבל להרגיש בתחושת בזבוז.

שואל השאלה:
^מדויק.
אולי לא הבהרתי, אבל אני לא מחפש מסיבות/אלכוהול וכל הדברים הנלווים האלה ולא מתחרט שלא עשיתי את זה (וגם אין לי שאיפה לעשות את זה בהמשך), אני מדבר על תחום חברתי-תקשורתי, שאני ממש אבל ממש צולע בו. קשה לי לפתח עם בן אדם שיחה כי מעולם לא עשיתי את זה מרצוני, אני לא יודע איך. את השנים שהייתה לי הזדמנות לנסות את זה, להיכשל וללמוד- בזבזתי. אין לי כוונה להשקיע פחות עכשיו בלימודים, כי כמו שאמרתי- אני מתחרט על השנים שכבר עברו, מעכשיו והלאה הילדות נגמרה (בשבילי) ואין מקום לטעויות ולחוסר רצינות, ואני מרגיש חרטה כי פספסתי חלון הזדמנויות לטעות, לשגות ולנסות דברים שונים.

אז תתחיל מעכשיו. זה לא מאוחר מדי. אתה יכול לנסות ברגע זה ממש.
אין מקום לטעויות ולחוסר רצינות? מי אמר לך את השטויות האלה?
תמיד יש לך זמן לטעות, וזמן לנסות דברים שונים.

שואל השאלה:
^זה האופי שלי אומר את זה, לדעתי זה מאוחר מידי. השאלה פה היא איך לשחרר מתחושת החרטה, כי אין לי כוונה לשחרר השנה (לצערי, אני מרגיש שזה מאוחר מידי)

איך לשחרר?
להתחיל לעשות. ולא עוד שבוע, לא מחר. אין מחר. מחר סוף העולם.
שום דבר לא מאוחר מדי. אני אכתוב את זה בכל משפט.
מה אתה רוצה לעשות? לך ותעשה את זה.
ככה זה ישתחרר. אין שום דרך אחרת.
זה לא האופי. זה הקול הקטן הטיפש והפחדן שנמצא בתוך הראש שלך, שאוהב את הנוחות, אבל לפי מה שאני רואה אתה לא נהנה מאיפה שאתה נמצא, וזה מעולה.
תגיד לקול הזה שיסתום את הפה שלו, כי הוא לא מבין שום דבר, הוא רק מדבר.
אני מכירה את הקול הזה טוב מאוד.
הוא מנע ממני לדבר עם אנשים כי "מה הם יגידו עליי." והוא מנע ממני לנסות ולהשתפר כי הכל בסדר.
אז לא להקשיב לו ולשטויות שלו. אנשים בגיל ארבעים וחמישים מתנהגים בצורה שטותית, אנשים עושים טעויות עד שהם מתים, כל החיים זו טעות אחת גדולה.
טוב, זו הייתה תשובה די חופרת אבל מה שאני אומרת זה שתתחיל לעשות.
אפילו אם אתה שומע את הקול הזה מציק לך, אומר לך שצריך להיות רציני ומנסה לשכנע אותך שזה לא טוב, אל תקשיב לו.
הוא כמו האנשים האלה שצועקים ולא מבינים שום דבר מהחיים שלהם.
הוא כלוא בתוך איזו קופסה קטנה ולא מכיר דבר אחר, בגלל זה הוא מפוחד כל כך.
והקול הזה זה לא אתה. אל תתבלבל.

שואל השאלה:
מעריך מאוד את התשובה, לא מובן מאליו השקעה כזו!
משהו בי באמת מפחד, אבל אני לא מרגיש שאני יכול לשחרר את הקול, אני מחויב להחזיק אותו...

אתה לא חייב כלום לאף אחד, רק לעצמך.
תודה רבה

תצפה בהרצאה המלאה של ארט ויליאמס just do it ותספר לי על החלטתך