רק רוצה שתדעו אם יש לכם משהו שמציק לכם ואתם חושבים שאתם נראים נורא בגלל זה אז זה לא נכון רק אתם שמים לב לזה וזה הכל בראש

האמת שזה לא הכל בראש, כולם שמים לזה לב ועד שלא התחלתי להסתיר את זה כולם גם היו יורדים עליי בגלל זה

אני מאמינה שהעולם כולו נמצא בתוך הראש והכל זו השתקפות של מה שנמצא בפנים.

לא ממש, אבל את צודקת

זה לא בראש.
שמנות הן שמנות ומכוערות הן מכוערות

שואל השאלה:
מה יש?

לא בדיוק הכל בראש..

אז זה שיש לי פאקינג כוס זה בראש שלי? הלוואי

ברור, מלא..

נכון..

לי יש הרבה חברים, ואין לי ממש חרדה אבל אני מרגיש כיאלו אני ילד מפגר ,וילד עם אופי חרא... ואז אני מתנהג ככה בגלל שאני חושב שאני כזה ואני לא מצליח להשתנות כי אני לא יודע מי הייתי לפני...

אני מסכימה, אני נגיד מגמגמת, בולעת את המילים, יש אותיות והברות שקשה לי להגות כמו שצריך, אני לא יודעת להגות את האותיות השורקות (ס, צ, ש, ז)
אמא שלי פשוט מתחרפנת מזה, היא מעירה לי כל הזמן ושלחה אותי לשני קלינאי תקשורת לקורסים של חצי שנה כדי לתקן את הדיבור שלי. אמרתי את זה לפסיכולוגית שלי והיא אמרה שהיא לא שמה לב וגם ילדים בכיתה שלי לא שמו לב. בגלל שזה מפריע לאמא שלי והיא מנסה לחפש את זה בדיבור שלי זה מפריע לה, אחרת גם היא כנראה לא הייתה שמה לב.

לגבי מי שכתב או כתבה על החרדה החברתית, זה לא עובד ככה. מצטערת והכל, אבל פשוט לא.
אני לא קמה יום אחד ומחליטה שאני אוהבת את עצמי והכל דבש ורוד עם חד קרן שמפליץ נצנצים. אני לא קמה יום אחד ומחליטה שאני לא מתביישת בעצמי.
וגם אם כן, החרדה ממש לא נעלמת בנקישת אצבע.

"אתם צריכים לגלות מה הדבר שגורם לכם להתבייש בעצמכם"
הכל.

"מה זה הדבר שאתם לא אוהבים בעצמכם"
הכל.

"אם אתם שונאים את האף שלכם אתם חושבים שהוא גדול מדי ורחב מדי אתם צריכים ללמוד לאהוב אותו"
חרדה חברתית לא נובעת משנאה לאיבר מסויים בגוף או לאיך המדובר נראה.
אם התרגלת במשך זמן מה לשנוא משהו, יהיה לך מאוד קשה "ללמוד לאהוב אותו".

בפסקה השנייה של איך להתמודד עם חרדה חברתית, מסכימה לגמרי. (כל הקטע עם הכלב ואנשים, קרה לי עם שניהם).

"במה אני מתבייש?"
בהכל.

"על מה אתם חושבים ששופטים אתכם?"
בכנות? על הכל.

"אם הייתי גבוה יפה ומושך......"
תתפלא/י, אבל זה לא עובד ככה. גם אנשים "יפים" מרגישים מכוערים וחסרי ביטחון!

"מי שלא מתבייש בעצמו לא סובל מחרדה חברתית"
חברה שלי לא מתביישת בעצמה, אבל היא אף פעם לא תביע את דעתה בכיתה וכאלה. דיברתי איתה על זה. היא אמרה לי שתי מילים, "חרדה חברתית", והלכה. (עזבו שמאז לא ראיתי אותה).
יש לי מלא ילדים בכיתה שכשהם היו קטנים יותר, ביסודי, הם היו מעט דחויים. בחטיבה הם התחילו לבנות לעצמם תדמית של, "אני שם זין על המורים ועל חברים שלי, מקלל אותם על ימין ועל שמאל ולא נעלב מכלום". תכלס? אף אחד לא יודע באמת מה קורה בחדרי חדרים, כשהם לבד.

"חרדה חברתית היא להתבייש בעצמך. זהו."
לא, לא זה לא. זה כן, אבל לא רק. זה לחשוש מהתגובות שיבואו על כל דבר שני שתוציא מהפה. זה לחשוש מהתגובות על כל דבר שאתה עושה גם אם זה לאכול, להתלבש, לדבר, לכתוב. פשוט הכל.
זה לא לדבר בכיתה על נושא שאתה ממש רוצה לדבר עליו ולהביע את דעתך ומה שאתה חושב, כי אתה מפחד מתגובות על דעתך. שנה שעברה אמרתי שאין לי בעיה עם ערבים/ מוסלמים, מאז אף אחד לא שמע את הקול שלי, אף פעם. לפחות לא בשיעור. היה לי התקף כי המורה לתנך אמרה שאני צריכה לקרוא לפחות פסוק אחד מול כל הכיתה!! אני יודעת לקרוא בתנך, אבל אם להיות כנה, הילדים בכיתה שלי מפחידים אותי. פשוט ככה.
זה לפחד לצעוק או "להשטנקר" על ילד שזורק עליך אגורות, ניירות וזבל, עם כמה שזה כואב. וזה כואב.
זה לפחד לעמוד על שלך גם אם זה עניין קריטי.

מצטערת אם התגובה שלי בוטה, אבל לא. זה לא עזר. בעצם, זה כן. זה עזר לי להבין שאנשים בלי חרדה חברתית לא מבינים מה זה.

~כתוב לרוב בלשון זכר, מתייחס גם לנקבה~

שואל השאלה:
אם מישהו רוצה לדבר שהוא מרגיש חוסר ביטחון בגלל משהו אז ~~someone~~❤ זה אני תשלחו הודעה

כל כך צודקת!
כולם רק מחפשים בעצמם פגמים כל הזמן ואף אחד אחר לא באמת שם לב לזה...

חרדה חברתית נגרמת מהערכה עצמית נמוכה. אנשים עם הערכה עצמית גבוהה לא יסבלו מחרדה חברתית. אם אתה אוהב את עצמך אתה לא סובל מחרדה חברתית.

חרדה חברתית נגרמת מבושה. אנשים שמתביישים בעצמם סובלים מחרדה חברתית. אם אתם סובלים מחרדה חברתית וכנים עם עצמכם תמצאו שאתם מתביישים בעצמכם ומה שקורה כשאתם חרדים זה שאתם חושבים שהאנשים מסביבכם רואים את הדברים שאתם מתביישים בהם.

חרדה חברתית היא להתבייש בעצמך.
אז איך נפטרים מחרדה חברתית

אתם צריכים לגלות מה הדבר שגורם לכם להתבייש בעצמכם. מה זה הדבר שאתם לא אוהבים בעצמכם. ואז אתם צריכים למצוא דרך לשנות את הצורה שאתם רואים את עצמכם. אם אתם שונאים את האף שלכם אתם חושבים שהוא גדול מידי ורחב מידי אתם צריכים ללמוד לאהוב אותו

אם פעם ננשכתם על ידי כלב בכל פעם שתראו כלב אתם תראו בו איום ותתרחקו ממנו. אותו דבר עם חרדה חברתית. אתם רואים באנשים כאיום משום שמתישהו בעברכם אנשים פגעו בכם וגרמו לכם להתבייש בעצמכם. עכשיו המוח שלכם משתמש בחרדה שהיא מנגנון הגנה כדי להימנע מאנשים כדי להיזהר מהאיום הזה.

כשאתם ליד אנשים וחשים חרדה חברתית כשאתם פוגשים אדם חדש אתם צריכים לשאול את עצמכם למה אני חש במתח. במה אני מתבייש? למה אתם חושבים שבוחנים אתכם ושופטים אתכם. על מה אתם חושבים ששופטים אתכם? זה יכול לקחת הרבה זמן רב עד שתמצאו את הדבר הזה שבו אתם מתביישים. אבל חשוב למצוא אותו. אם אתם מתקשים למצוא אותו. נסו את השיטה הבאה: נסו לדמיין שאתם אדם אחר. למשל אם אני הייתי גבוה יפה ומושך והייתי עולה לאוטובוס האם גם אז הייתי חש בושה? לא, לא הייתי חש בושה, אם ככה אז אולי אני לא מרגיש טוב עם איך שאני נראה.



ברגע שתלמדו לאהוב את עצמכם ולחבב את עצמכם, תראו שהחרדה בחברתית שלכם הולכת ונעלמת. מי שאוהב את עצמו למי שיש הערכה עצמית גבוהה, מי שלא מתבייש בעצמו לא סובל מחרדה חברתית

חרדה חברתית היא להתבייש בעצמך. זהו. ומה שאתם צריכים להבין זה במה אתם מתביישים. כשאתם בחברה נסו להגיד לעצמכם אין לי במה להתבייש. ככל שתעשו את זה יותר ככל שתאמינו בכך יותר ככל שתשנו מחשבות שליליות לחיוביות תרגישו יותר טוב לא תרגישו יותר שכולם שופטים אתכם שכולם צוחקים עליכם.

ברגע שתפסיקו להתבייש בעצמכם תיעלם החרדה

מה שאתם צריכים לעשות זה להפסיק להתבייש בעצמכם ולהתחיל לאהוב את עצמכם(:
בבקשה מקווה שזה יעזור לכל מי שיש לו חרדה חברתית

לא נכון, אצלי באמת יש בעיה. אני לא יכול להכיר ידידות בגלל לקות...