תשובה אחת
שואל השאלה:
סונט הבניינים / יהודה עמיחי

לִכְתּוֹב, לִשְׁתּוֹת, לָמוּת, וְזֶה הַקַּל.

וּכְבָר אַתָּה פָּעוּל, אָהוּב, כָּתוּב.

עַד שֶׁעוֹשִׂים אוֹתְךָ: אַתָּה נִפְעָל:

נִבְרָא, נִשבָּר, נִגְמָר, נִמְצָא וְשוּב


עֲלִילוֹתֶיךָ מִתְחַזְקוֹת כָּל-כָּךְ

עַד לַפִּעֵל: נַגֵּן, דַּבֵּר, שַׁבֵּר.

עוֹלַם הַמַעֲשִים כֹּה יְסֻבַּך:

פֻּעַל, שֻׁבַּר, קֻבַּץ, בְּלִי חוֹזֵר.


אַתָּה מַפְעִיל: הָאֲחֵרִים עוֹשִׁים

וְשׁוּב מָפְעָל בְּחִלּוּפֵי נִסִּים,

מַשְׁגִּיחַ וּמָשְׁגָּח, מַלְהִיב, מָלְהָב.


וְרַק בַּסוֹף אַתָּה חוֹזֵר אֶל עַצְמְךָ

וּמִתְבָּרֵר וּמִתְלַחֵשׁ, הַכֹּל מָחֳזָר,

בְּהִתְפַּעֵל וְהִתְקַפֵּל עַד שֶׁנִגְמָר.



לפי שמעון זנדבנק (2002)1, עמיחי עושה שימוש אירוני במשלב הדקדוקי ב"סונט הבניינים" שלו. החוקיות הדקדוקית של בנייני הפועל מיושמת פה בחיי אדם, ודווקא היישום הזה חושף את מהות החיים, שהיא נטולת חוקיות ופשר. "לכתוב, לשתות, למות, וזה הקל" - האומנם? עצם העמדת שלושת הפעלים ברמה אחת - ואכן, הדקדוק מעמיד אותם ברמה אחת, רמת בניין קל יוצרת אירוניה.

1זנדבנק, ש' (2002). מזשיר. מדריך לשירה. ירושלים: כתר.