אני עלובה אם אני חסרת חברים?

אני מרגישה שאני מאכזבת את אמא שלי. אני בת 20 בחיים לא היה לי חבר, ויצאתי אולי פעמיים עם חברות מאז גיל 18.
ביסודי היו לי המון חברים, ובתיכון פחות, אבל עדיין היו לי החברים שלי שלא שמרתי על קשר עם רובם. אני עכשיו לא יוצאת בסופשים.
אני מרגישה ממש עלובה. היא כל הזמן אומרת לי להזמין חיילים בודדים ורק כדי שיהיו לי חברים, או שהיא אומרת לי מה לעשות ואיך לדבר עם אנשים. ואומרת לי להתנהג בצורה מסוימת כדי שיאהבו אותי. אני מרגישה דפוקה לגמרי. אולי באמת יש אצלי בעיה? זה הגיוני להיות בת 20 כזו שלא יוצאת להרבה מקומות, ולא מצטלמת עם חברות שלה. הגיוני שאין לי קשר עמוק עם אנשים? נורא קשה לי. אני באמת מרגישה רע.