2 תשובות
תרדי למטה עד שתגיעי להצפירה והכבוד
הסיפור נקרא" צפירה"- בחברה הישראלית הצפירה ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום השואה נועדה לדקה של עמידה ומתן כבוד לזכרם של הנספים. אנו מורגלים לעמוד בצפירה מגיל הגן ורובנו עומדים בה בכל שנה, באופן מיידי, ללא מחשבה עמוקה על משמעותה. הצפירה והטקס הם סממנים חיצוניים בלבד, והם נכונים עבור אנשים מוסריים כמו אלי ועבור אלו המוסריים פחות כמו שרון או גלעד. המשמעות האמיתית של יום השואה, ושל ימי זיכרון בכלל, לא מתקיימת דרך הטקסים החיצוניים, אלא קשורה באופיו ובנפשו של האדם, האם איכפת לך מזולתך, או אם לא.
הסיפור נפתח בטקס יום השואה. הטקס מתואר כדבר רגיל ללא כל יחוד, טקס כמו כל הטקסים. המספר מתאר את האדם המבוגר שעולה לבמה לנאום, אבל הוא אינו שם לב לתוכן נאומו. גם כאשר הוא מדבר עם שולם מאוחר יותר, הוא לא מבין את הקשר בין דבריו של השרת לבין הטקס.
המספר, אלי, אינו מקשיב לטקס יום השואה, ואינו מכבד את הצפירה. אבל אלי, בניגוד לשאר, שם לב לשולם הבוכה ומכבד אותו בתור אדם. הוא רואה בגניבת האופניים חוסר כבוד ולכן הוא מלשין למנהל. אלי מכבד את האדם, ולכן הוא עמוק יותר מבחינה רוחנית. הוא אינו מכבד את הטקס החיצוני ואת הצפירה שהנה לא יותר מסמל לכבוד.
עוזר?