למה בימינו המושג "תמימות" קיבל פרשנות כל כך שלילית?

עיקרונית, המושג "תמים" הוא מאוד חיובי ופירושו זה להיות שלם. הבהמה שמקריבים אותה בתור קרבן לה' חייבת להיות תמימה, כלומר ללא מום. על נח נאמר "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, פסוק ט) שהפסוק הזה ודאי שמדבר על שבחו ולא על גנותו, חס ושלום. רק לגבי המילה הבאה "בדרתיו" יש מחלוקת מרבותינו האם היוא לשבח או לגנאי (עיני ברש"י על הפסוק שהבאתי). אברהם אבינו (עליו השלום) נצווה מאת הקב"ה "וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים" (בראישת יז, פסוק א). אחת מן המצוות בתורה היא "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, פסוק יג). נאמר גם בספר תהלים "אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה" (תהלים קיט, פסוק א). אם נאמר עליהם "אשרי" - אז וודאי שהפסוק משבח אותם ולא מגנה אותם, חס ושלום. יש גם הבטחה שה' "לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב). אם כן, אז מאיפה באה הפרשנות ולא נכונה והשלילת של מילה "תמים", כאילו מדובר באדם פתי וטיפש, חס ושלום ושמאין לכל אחד. התורה ממש לא מחנכת לכך, אדרבה נאמר "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (משלי יד, טו), כלומר הפסוק מגנה את מ שמאמין לכל דבר שאומרים לו ללא שום סיבה מוצדקת.. להיות תמים עם ה' יתברך - זה אומר ללכת איתן עד סוף ולסמוך עליו (ורק עליו יתברך) עד הסוף, כי ה' וודאי שלא ירמה אותנו, חס ושלום וה' באת ראוי לכך שנבטח בו וראק בו יתברך עד הסוף בלי לשאול שאלות. יחד עם זאת, אדם תמים - הוא אינו אדם טיפש, שכן הוא אינו אמור להאמין לכל דבר שאומרים ללא ללא סיבה מוצדקת, אלא הוא מאמין רק לה' יתברך ולתורתו הקדושה שהם וודאים אמיתיים.