פריקה כנסו.

אני פשוט רוצה לגדול. אני בן 14, חרא של גיל, חצקונים, עצבים, הורמונים וכל החרא הזה, אני פשוט לא אוהב את החיים שלי בשלב הזה. אני מוקף בחבורת מטומטמים בבית ספר, אף אחד לא כמוני שם. כולם אוהבים לחיות תחיים שלהם ורק אני רוצה לגדול, לסיים בית ספר, להתחתן ולהביא ילדים. אני לא רוצה חס וחלילה להישמע מתנשא כי זאת לא הכוונה שלי אבל אני פשוט מרגיש שבנפש שלי אני בן 30 והגוף שלי בן 14. אחותי בהיריון ראשון, האחיין הראשון שלי. דבר שגרם לי להיקשר מאוד לילדים. עד כדי כך שיש בי רגשות אבהיים, אפילו שאני בן 14. אני רואה ילדים קטנים ברחוב ואני רק מת להרים אותם ולחבק אותם חזק ולא לעזוב :( אני יודע שזה נשמע ממש מוגזם אבל זה מתסכל אותי :( למה אני לא יכול להיות מבוגר? אני מאוד עצמאי בחיי היומיום שלי. אני מבשל לעצמי, מנקה לעצמי, דואג לעצמי, וכל זה.. פשוט נמאס לי מהמצב הזה. אני מרגיש פשוט כלוא. זה לא מי שאני צריך להיות!