סגנונות ההיפ הופ - מה ההבדל בין ראפ להיפ הופ?

מוזיקת היפ הופ (מאנגלית: hip hop music) היא ז'אנר מוזיקלי המשתייך למוזיקה השחורה, שהתפתח מתוך תרבות ההיפ הופ ומהווה את אחד מיסודותיה. מוזיקת היפ הופ מורכבת מארבעה מאפיינים מוזיקליים עיקריים: ראפינג, סקראצ'ינג / די ג'ייאינג, ביטבוקסינג וסמפלינג (או דגימה מוזיקלית בסינתיסייזר). כלים אופייניים נוספים הם סמפלר ומכונת תופים.

ראפ (באנגלית: rap או ראפינג "לעשות ראפ" - rapping, מכונה גם "אם סי" - mcing)‏(1) מתייחס ל"קריאה קצובה או מחוזרת של תמליל או מילים".(2) ראפ שונה מספוקן וורד (spoken word poetry)‏(3) בכך שהוא מבוצע בהתאם למקצב מסוים.(4)

ראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או בלי, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.