מה אתם חושבים על הכתיבה?

פעם הייתי בן אדם אחר.
הייתי שמחה.
הייתי אופטימית.
האמנתי באהבה.
חשבתי שיש דבר כזה חברי אמת.
האמנתי שאנשים יהיו שם בשבילי.
חשבתי שאני לעולם לא יישאר לבד.
חשבתי שתמיד יהיה מישהו שיקשיב לי.
האמנתי שיהיה מישהו שיתמוך בי.
ואז הכל התברר כשקר.
השקר הכי גדול שאי פעם אמרו לי.
הייתי כל כך עיוורת.
אהבה לא קיימת.
אני תמיד ולנצח יישאר לבד.
אף אחד אף פעם לא יקשיב יתמוך ויבין אותי.
אז אולי לכם אני נראית אותו בן אדם שמח ואופטימי שהייתי פעם.
בגלל החיוכים שאני מחייכת.
תתפלאו לדעת כמה חיוך יכול להסתיר.