החברה הישראלית לא מקבלת אנשים ביישנים.

לא

מסכימה עם כל מילה שלך,
באסה שלאף אחד אין את האומץ ללכת ולדבר עם מישהו כי שאר החברים יחשבו שהוא מוזר.
(אגב אני אחת כזאת.. :/ )

כן לגמרי .
צודקת בכל מילה ומילה הסטיגמה המטופשת הזאת שמקובלים צריכים "להתבלט" מי קבע את זה לי יש אישית חברה מאוד טובה שהיא ביישנית ויש לה משקפיים אז כל הזמן יורדים עליה אבל יום אחד היא החליטה שהיא לא רוצה יותר ועכשיו היא כבר לא ילדה ביישנית לדעתי כל הביישנים צריכים לקום ולהבין שגם הם שווים משהו והם לא אוויר

שואל השאלה:
ראיתי בחו"ל שמקבלים ביישנים

כן,בתור אחת כזאת.

שואל השאלה:
החברה הישראלית מחשיבה אותם למוגבלים

שואל השאלה:
את לא מבינה כי את לא ביישנית בעצמך

תשמעי רגע משהו.
אם את ביישנית, וקשה לך לקום ולדבר עם אנשים ולהתחיל שיחות, אל תצפי שיתחילו איתך שיחות. אם לזה את מצפה- זה לא נכון. כל דבר בחיים שאת רוצה- את צריכה ליזום, לעבוד קשה בשבילו. כל דבר בחיים הוא עבודה קשה. אם את מצפה שמישהו יבוא ויעשה את העבודה הזאת בשבילך- זה פשוט מאוד לא מציאותי. תחשבי שגם למה שאנשים ירצו להתקרב אלייך, אם הם לא מכירים אותך בכלל? הרי אם את לא מביעה את עצמך, הם לא יודעים אם בכלל כדאי להם להיות חברים שלך, משום לכל אדם יש משיכה לאופי של אנשים מסוימים. לדוגמא אני נמשכת לאנשים מצחיקים. אז אם הם לא מכירים אותך כי את ביישנית ולא מביעה את עצמך, למה שהם ירצו להתקרב? בנוסף, תחשבי שכולם בתוך הקבוצות שלהם, רגילים למה שהם רגילים, ואין להם במצב כזה, שום אינטרס לבוא ולדבר עם מישהו מבחוץ- הם כבר מסודרים.
אני אומרת את זה מנסיון- אם את לא תעשי כלום- לא יקרה כלום. תעזי ותעשי מה שאת מפחדת ממנו. יצאו מזה דברים נפלאים, ברגע שתצאי מאזור הנוחות שלך. להאשים אנשים או את כל החברה הישראלית- שתינו יודעות שזה לא משהו שבאמת יעזור לך. הפתרון האמיתי הוא לקום ולעשות משהו. בהצלחה :)

שואל השאלה:
אבל הם שופטים ישר על ההתחלה שאני לא מעניינת כי אני ביישנית

אז תראי להם את ההפך. תוכיחי להם שהם טועים.

אני לא חושב שביישנים יכולים להאשים את שאר החברה שלא מקבלת אותם.
אני הייתי ביישן בעצמי, ואחרי שפיתחתי ביטחון עצמי והכרתי חברים כבר יכולתי לפנות לאנשים בלי בעיה. זה תהליך שקורה בעצמו לרוב האנשים. כדי להיות חלק מהחברה אתה צריך להתגבר על הבעיות שלך או לפחות להסתיר אותם מספיק טוב ולפרוץ דרך החומות של המבוכה או האי נוחות שלך.
אם יש למישהו בעיה פסיכולוגית או נפשית שלא מאפשרת להם לדבר עם אנשים, הם צריכים לקבל טיפול. זו לא אותה בעיה.

אני לא חושב שבעולם המצב שונה. אולי בישראל המצב קצת יותר מרחיק לכת ממקומות אחרים כי הטבע של החברה שלנו הוא שלכל פעולה אתה חייב להעיז ולפנות לאנשים.

תחשבי על זה שבגיל 17-18 אתה לא יכול להיות באמת ביישן. אתה צריך להתקשר עשרות פעמים למיטב(הצבא) בשביל כל מיני דברים. להכיר חברים ולשמור קשר עם אנשים אחרי בית הספר. להכיר אנשים במסגרות אחרי בית הספר(שזה יותר קשה). בשביל כל זה אתה לא יכול להיות ביישן.

לא יודעת אם זו רק החברה הישראלית... זה מאוד תלוי באינטליגנציה הרגשית של אנשים...

בגלל זה עזבתי את הארץ
כל החיים סבלתי בישראל, צחקו עליי, ירדו עליי, איחלו לי למות והציקו לי כל הזמן
אני גם לא בקשר עם המשפחה שלי בישראל ולא אכפת לי ממנה, ואין לי כמעט חברים מישראל

אני באירופה וזה ממש לא ככה
אנשים פה מנומסים ואינטליגנטים, בישראל הביאו את כל הסבל ממדינות עולם שלישי והאשכנזים בישראל הם כבר מיעוט

זה לא קשור לאינטיליגנציה. ברור שהחברה יכולה להיות עדינה יותר עם אלה שהם שונים ופחות מסוגלים חברתית. אבל מה הטעם בזה?
בעת משבר אדם גדל ועובר אתהגבולות שלו. הוא מסתגל ומפסיק לברוח. או נשבר.
אנחנו לא יכולים לשפוט אנשים על מה הם בחרו, להישבר או לשבור את החומות, אבל אנחנו גם לא יכולים לשחק בנחמדות עד גיל מבוגר.
נימוס לא קשור לזה. העם היפני לדוגמה מאוד מנומס. אבל הם לא מביעים רגש והתחרותיות אצלם בין בני הנוער היא מטורפת. גם שם אין מקום לחלש יותר למרות שהכל נראה קצת יותר נחמד.

אני הייתי ביפן ואתה צודק^
אבל ברוסיה או בבפולין למשל זה ההפך הגמור מיפן... כל המנטליות שם הפוכה לגמרי
למשל בפולין אדם ממוצע עובד 8 שעות, אנשים מסיימיים את המשמרת ואחרי יש להם זמן פנוי ונהנים מחיי היום יום שלהם... ובניגוד ליפנים הפולנים אנשים קרים ולא מחייכים הרבה, שלדעתי זה טוב, כי ביפן סתם מחייכים מתוך "נימוס"...

אני הייתי ברוסיה . זה לדעתי אחד העמים היותר נוראיים.
ואני יליד ברית המועצות. הם חברה שנכנעה תחת השלטון ומבוססת בדמה.
בפולין הייתי במסע של כיתה יא', אז לא יצא לי ממש לתקשר עם מקומיים.

דווקא הייתי ברוסיה ולדעתי האנשים שם מאוד מנומסים ונחמדים, מהחוויה שלי ברוסיה לרוב אנשים היו רגועים ויותר מקשיבים

כול כך כן