הגיוני שהמשפחה שלי (אני ההורים והכלב) הפכה מלהיות אוהבת ודואגת ללהיות קרה ורחוקה מאחד מהשני?

פשוט בזמן האחרון כולם יותר עצבניים על דברים קטנים ואני הפכתי להיות בנאדם גרוע, אני מתעצבנת מדברים קטנים, אגואיסטית עצלנית וב"דיכאון" חלק מהזמן...
אימא שלי היא אימא אוהבת אבל לעיתים רחוקות, דואגת רק לצרכים פיזיים כמו אוכל בגדים..
היא גם התחילה לשתות יין ומתעצבנת על כל העולם וקוראת לי בשמות שאימא נורמלית לא תעז להגיד לילדיה
אבא שלי התחיל לשתות לפני 4 שנים והוא עכשיו מכור לזה וקשה לי לראות אותו גמור ונראה נורא. אבל הוא עדיין אבא טוב ודואג לי ואוהב אותי עד אין סוף
הכלב שלי כבר נובח הרבהה במרפסת וההורים שלי (ואני) מתעצבנים ממנו וגם לטייל איתו זה קשה כי הוא לא רוצה לטייל ומושך חזרה הביתה כי הוא בפחד שמשהו קרה בבית (כנראה בגלל שהוא כלב שמירה) וכנראה הוא מרגיש שהוא צריך לשמור על הבית חח
וגם יש הרבה מריבות בבית.

הגיוני שאלו החיים של ילדה בת 13 וחצי (עוד חודשיים 14)?