יש מישהו שאני בקשר איתו והוא כל הזמן מנסה לקדם את זה למשהו יותר רציני אבל אני קוטעת את זה -לא כי אני לא רוצה- כנסו שניה

אני רוצה אותו! הוא הבן אדם הכי טוב שהכרתי אי פעם אבל אני סובלת מדיכאון קליני וחרדות ואני על כדורים (וסבלתי מהפרעות אכילה) ואני חושבת שזה לא פייר מבחינתו להכנס לזה עם מישהי מסובכת כמוני כי הוא.. נורמלי.
ואני כל הזמן מראה לו שאני רוצה אותו -כי אני באמת רוצה אותו אבל כל פעם שיש רגע רומנטי או משהו כזה אני ישר בורחת וזה סתם מבלבל אותו
אני רוצה לספר לו וזהו אבל אני מפחדת, זה לא מובן לכולם.. מה אם הוא יחשוב שהוא יכול לעמוד בזה ואז יבין שלא כשאני אכנס לעוד תקופת דיכאון ולא אוכל לצאת מהמיטה?
קיצר זה מסובך מידי. מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? לחתוך את זה ופשוט להפרד ממנו ולהגיד לו שאני לא מעוניינת או פשוט לספר לו ?
אני פשוט מפחדת כי אנשים לא מבינים באמת מה זה דיכאון .. הם חושבים שזה קצת עצבות אבל זה לא. זה פשוט להיות מרותק למיטה כל היום בלי חשק או רצון לעשות שום דבר חוץ מהמחשבה על המוות שיעצור הכל.
מה אם הוא פשוט יחשוב שאני מדברת על עצבות כשאני מתכוונת לפאקינג דיכאון? כי אף אחד לא יכול להבין מה זה עד שהוא לא חווה את זה.
-סליחה שחפרתי-