רציתי לשתף ולשאול מה דעתכם

כאב,
כולכם אומרים שאתם מבינים את הכאב...
שזה יעבור ונתגבר,
אתם אומרים שאתם יודעים, מבינים
וכשלי כואב גם לכם.

אתם לא הייתם בלילות לבנים
כשבהיתי בתקרה עם דמעות בעיניים.
וגם לא חשבתם בכל הפעמים שניסיתי להתגבר
ולא הצלחתי עדיין,
ולא ישבתם איתי בחדר כשחשבתי
"איך אני כבר יכולה לסיים את כל הכאב הזה"
ולא ראיתם איך שישבתי באוטו בוכה
בזמן שכולכם בחוץ צוחקים במסיבה.

אתם הבנתם כאב,
אבל לא את שלי.
ולא משנה כמה תנסו אתם לא תבינו.
אתם לא תבינו את הדמעות,
ואת כל המבטים כשרצתי ברחובות.
כשהרגשתי אבודה ולא ידעתי מה לעשות.

וכל המשככי כאבים
והתפילות שאני כבר אני אמות.
את כל אלה אתם לא יודעים,
ואתם לא תדעו.
כי אני לא יכולה, אני לא מסוגלת לשתף
להתחנן שיקשיבו,
לבקש קצת עזרה,
כי אז אתם פשוט תגידו שאתם מבינים
ותחזרו בחזרה.