15 תשובות
אממ אוקי הערה ראשונה, זה גוש של טקסט.
לא התחלתי לקרוא עדיין, אבל אני חייבת להעיר את זה.
תשתמשי. באנטרים.
ממש קשה לקרוא בלי אנטרים. זה גוש של טקסט. זה ממש קשה לקרוא ככה.
לא התחלתי לקרוא עדיין, אבל אני חייבת להעיר את זה.
תשתמשי. באנטרים.
ממש קשה לקרוא בלי אנטרים. זה גוש של טקסט. זה ממש קשה לקרוא ככה.
זה בסדר אם זו טיוטה. אני מניחה שזו טיוטה, אז זה טוב. זה קצת מבולגן, אבל הרעיון הכללי בסדר.
בהצלחה עם הכתיבה.
בהצלחה עם הכתיבה.
שואל השאלה:
תודה על הביקורת לא שמתי לב שאני לא מאנומיני אז ניתקתי מהמשתמש קיצר זאת שואלת השאלה כן זאת טיוטה (:
תודה על הביקורת לא שמתי לב שאני לא מאנומיני אז ניתקתי מהמשתמש קיצר זאת שואלת השאלה כן זאת טיוטה (:
אנונימית
כל מה שיש לי לומר זה שתמשיכי לכתוב
התחלה מאוד לא ברורה, הכתיבה מאוד מבולבלת והכניסה לסיטואציה סתם מרגישה לא קשורה, כאילו ניסית לזרוק אותנו למים העמוקים ישר אבל במקום זה יצא לך לזרוק אותו על השפה של הבריכה וחטפנו מהבטון.
הכניסה של שתי דמויות המשנה גרועה, הם כאילו צצים משום מקום בלי שום רגע של התעכבות עליהם מלבד התפקיד שלהם בסיפור, אז זה לא יוצר לא חוסר ידיעה ולא מסתורין, אלא פשוט תמיהה.
הפיסוק טעון שיפור, דרושה הגהה לשונית שכוללת סידור של הטקסט והכנסתו למסגרת. באופן כללי הכל קופץ נורא מהר בבליל של התרחשויות טוריות, במקום להישמע כמו תיאור המחשבות של מישהי זה נשמע כמו קריאה של מכשיר גס שמנטר את המוח, הופ זה קורה, הופה זה קורה, בלי קישוריות או התעכבות על נושאים.
בתוכן עצמו יש משהו, זה מתאר (אם זה היה כתוב טוב יותר לפחות) את החוויות של ילדה מתבגרת שמתעללת באחר באופן נורא חד, אני מניח שזה מתוך ניסיון אישי, ואם לא אז יישר כוח כי באמת קלעת כאן נורא יפה לתוך מוח של נערה כזאת.
את צריכה עוד הרבה עבודה על צורת הכתיבה שלך, בעיקר על מבנה של סיפור ואיך ליצור קו עלילה, אבל יש גם עוד כמה דברים נוספים.
הכניסה של שתי דמויות המשנה גרועה, הם כאילו צצים משום מקום בלי שום רגע של התעכבות עליהם מלבד התפקיד שלהם בסיפור, אז זה לא יוצר לא חוסר ידיעה ולא מסתורין, אלא פשוט תמיהה.
הפיסוק טעון שיפור, דרושה הגהה לשונית שכוללת סידור של הטקסט והכנסתו למסגרת. באופן כללי הכל קופץ נורא מהר בבליל של התרחשויות טוריות, במקום להישמע כמו תיאור המחשבות של מישהי זה נשמע כמו קריאה של מכשיר גס שמנטר את המוח, הופ זה קורה, הופה זה קורה, בלי קישוריות או התעכבות על נושאים.
בתוכן עצמו יש משהו, זה מתאר (אם זה היה כתוב טוב יותר לפחות) את החוויות של ילדה מתבגרת שמתעללת באחר באופן נורא חד, אני מניח שזה מתוך ניסיון אישי, ואם לא אז יישר כוח כי באמת קלעת כאן נורא יפה לתוך מוח של נערה כזאת.
את צריכה עוד הרבה עבודה על צורת הכתיבה שלך, בעיקר על מבנה של סיפור ואיך ליצור קו עלילה, אבל יש גם עוד כמה דברים נוספים.
אנונימי
שואל השאלה:
אני ילדה טובה מבטיחה.. תודה על הביקורת וזה רק טיוטה התכוונתי לשאול על הרעיון בכללי לא ראיתי אף פעם ספר מנקודת מבט של "מלכת הכיתה" או זאת שמתעללת
אני ילדה טובה מבטיחה.. תודה על הביקורת וזה רק טיוטה התכוונתי לשאול על הרעיון בכללי לא ראיתי אף פעם ספר מנקודת מבט של "מלכת הכיתה" או זאת שמתעללת
אנונימית
אכן רוב הספרים עוסקים בגיבור המסכן. לדעתי תיארת מאוד יפה את המתעללת, באמת שאפו
אנונימי
תקשיבי זאתי מהתגובה הראשונה (שהיא אחותי) כותבת לך עכשיו ביקורת במשך חצי שעה כבר (לול)
אני לא מרגישה מבנה, כיוון שהקטע אמור לקחת אותנו בו. אני לא מרגישה את הרגשות שלה, זה יותר כמו שאומרים לי "אני לא אוהבת את זה", "אני מפחדת עכשיו". לא ככה מציגים דמויות, לא סתם אומרים "תום החבר הכי טוב שלי", כי זה סתם אקספוזיציה, יש דרכים יותר טובות לעשות את זה (אני לא סופרת אז אני לא יודעת להסביר לך סורי).
אני לא מצליחה להבין את הסיפור מזה, מה קורה שם? זה התחיל בתור אימה(?) ונגמר בתור רומנטיקה(?).
אני לא מרגישה מבנה, כיוון שהקטע אמור לקחת אותנו בו. אני לא מרגישה את הרגשות שלה, זה יותר כמו שאומרים לי "אני לא אוהבת את זה", "אני מפחדת עכשיו". לא ככה מציגים דמויות, לא סתם אומרים "תום החבר הכי טוב שלי", כי זה סתם אקספוזיציה, יש דרכים יותר טובות לעשות את זה (אני לא סופרת אז אני לא יודעת להסביר לך סורי).
אני לא מצליחה להבין את הסיפור מזה, מה קורה שם? זה התחיל בתור אימה(?) ונגמר בתור רומנטיקה(?).
שואל השאלה:
חחח כולכם רשמתם לי ביקורות מאוד רציניות ואני מעריכה את זה אבל זה סגנון סיפורים שיש באינסטגרם של עמודי סיפורים מי שלא קרא/מכיר כאלה לא יבין כנראה מה נסגר ובגלל זה זה גם לא בדיוק עמוד בכל מקרה המטרה של העמודי סיפורים זה לעניין את הקוראים/להביא רעיונות מקוריים לסיפור. זה פוסט מקדים שתכננתי לעלות לפני שהסיפור יתחיל סוג של "טריילר" למה שהולך לקרות כשהמטרה היא לעניין את הקוראים ולהביא משו חדש ותודו שזה מעניין לקרוא סיפור הכל מנקודת המבט של ה"רעה"
*ושוב מציינת שזה עדין רק הטויוטה*
חחח כולכם רשמתם לי ביקורות מאוד רציניות ואני מעריכה את זה אבל זה סגנון סיפורים שיש באינסטגרם של עמודי סיפורים מי שלא קרא/מכיר כאלה לא יבין כנראה מה נסגר ובגלל זה זה גם לא בדיוק עמוד בכל מקרה המטרה של העמודי סיפורים זה לעניין את הקוראים/להביא רעיונות מקוריים לסיפור. זה פוסט מקדים שתכננתי לעלות לפני שהסיפור יתחיל סוג של "טריילר" למה שהולך לקרות כשהמטרה היא לעניין את הקוראים ולהביא משו חדש ותודו שזה מעניין לקרוא סיפור הכל מנקודת המבט של ה"רעה"
*ושוב מציינת שזה עדין רק הטויוטה*
אנונימית
אוקי עכשיו קראתי.
לא ממש הצלחתי להבין מה בדיוק קרה. הדמות דחפה מישהי מול הרבה אנשים שצילמו את מה שקרה? לא ממש הבנתי.
העלילה לא ממש ברורה.
בנוגע לכתיבה, כמה הערות.
קודם כל, אותיות איתן. אברח ולא יברח, אמשיך ולא ימשיך וכו'.
בנוגע לפיסוק. כמה הערות:
1) הסימן ",", פסיק, נועד לציין הפסקת נשימה. אני לא יודעת איך רוב האנשים קוראים, אבל אני אישית לא משלימה הפסקות נשימה באופן אוטומטי. אני קוראת את המשפט בדיוק כמו שהוא כתוב, עם בדיוק אותן הפסקות נשימה. דוגמא לשימוש בפסיקים כדי ליצור אפקטים בעלילה:
אפקט איטי ורומנטי יותר, עם יותר פסיקים:
היא התקרבה אלי לאט, עיניה הבוהקות נועוצות בעיני. ידה, רכה כמו קטיפה, לבנה כמו השלג, ליטפה את גבי הלוהט. נשימתה היתה מהירה, ליבה פעם בעוצמה. נשיקתה היתה סוחפת.
(אני יודעת שזה לא יצא הכי רומנטי, עשיתי כמיטב יכולתי כקטע טיוטה זריז)
אפקט דרמטי יותר, פחות פסיקים:
הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי את קצב ריצתי. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי, אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.
(הסיום לא מושלם ולא ממש מתחבר עם ההתחלה, אבל אני מקווה שהראתי את הכוונה שלי)
2) נקודות. כשאת מסיימת משפט רגיל, שמים נקודה. זה דיי מובן מאליו, אבל צריך לדעת מתי מסיימים משפט. גם לדעת מתי לסיים משפט יוצר אפקטים שונים. משפט ארוך לא תמיד יתאים לך, ולפעמים עדיף לפצל משפט ארוך לשניים או שלושה משפטים. עוד הערה, בנוגע ל3 נקודות. אצלך לא ראיתי בעיה עם זה אבל למקרה שמישהו אחר יצטרך את זה: רושמים או נקודה אחת, או 3 נקודות. לא 2 נקודות, לא 4 נקודות. 3. 3 נקודות אמורות להראות מריחה של המשפט. אפשר להראות את זה כביישנות או התביישות, לדוגמא. ("אני יודעת..." אמרתי באנחה)("אממ, היי...?" אמרתי בחשש).
3) סימני שאלה וסימני קריאה. אני בכוונה משלבת אותם ביחד.
כמו נקודה, בסימני שאלה וסימני קריאה משתמשים רק כאחד או כשלושה. לא שניים, לא 4, שלושה. "מה?" שאלתי בבלבול. "מה??? את צוחקת עלי" אמרתי בבלבול.
בדרך כלל לא משתמשים ב3 סימני קריאה, כי אחד מספיק כדי להראות את הדגש על המשפט. אפשר לעומת זאת להשתמש ב3 סימני קריאה כדי להראות הדגשה מוגזמת על המשפט.
"אני לא מאמינה!!!" כשהדמות מחקה דמות אחרת, או כשהיא מגיבה בקיצוניות, לדוגמא.
עכשיו השילוב של שניהם. "?!" (וכן, הסדר משנה) נועד להדגיש שאלה ששואלים בצעקה או קריאה בדרך כלל. "מה לעזאזל?!" לדוגמא. גם פה בדרך כלל משתמשים או באחד (?!) או בשלושה (?!?!?!). אבל לכתיבה בדרך כלל מספיק רק אחד.
עכשיו שימוש באנטרים, כמו שציינתי בתגובה הראשונה שלי.
לאנטרים יש תפקיד דיי חשוב במבנה של הקטע.
אם הקטע הוא גוש טקסט בלי אנטרים, קשה לנו יותר לקרוא את זה.
אם יש יותר מידי אנטרים, זה נראה מטופש.
אני בדרך כלל נוהגת לשים אנטרים בצורה הזאת:
אם יש דיאלוג, בכל פעם שעוברים לדמות אחרת שמדברת, אני שמה אנטר.
אם יש מונולוג, ברגע שמבינים לתאר על הדמות ועוברים לתאר על הסביבה, אחרי שהדמות סיימה לדבר, אני שמה אנטר.
אם זה לא קטע שבו מדברים, אז קצת קשה יותר לדעת איך לשים אנטרים, וקצת יותר קשה להסביר את זה.
אפשר להשוות את זה לזוויות של מצלמה לדעתי. כל פעם שדמות מדברת בסרט, חותכים אליה. כשלא חותכים אליה, אני משווה את זה לתיאור מילולי של מה שהדמות אומרת (לדוגמא: "הכל בסדר?" שאלתי אותה. היא מלמלה שכן, אך לא יצאה מתחת לשמיכה).
ככה גם בסצנות שבהן לא מדברים. לא הכל רצוף. אי אפשר שהכל יהיה רצוף. קשה לקרוא את זה.
תקחי את הספר הכי קרוב אלייך, ותפתחי בעמוד אקראי. את בטוח תראי שיש לעמוד צורה כלשהי. מבנה כלשהו. אנטרים בין השורות.
זה מה שעוזר לנו לקרוא. קשה לקרוא בלוקים של טקסט.
בנוגע לאנטר כפול (כמו שעשיתי הרגע)... עיצוב שניים כאלו בסוף הסיפור.
אנטר כפול נועד להפריד בין פסקאות. כמו שבסרטים וסדרות יש מן מעבר בין קטעים שמתרחשים ההפרשים זמן או במקומות שונים, ככה גם בכתיבה. האנטר הכפול משמש אותך המעבר הזה. לדוגמא, סצנה שקרתה בבית ספר, שאחריה יש סצנה שמתרחשת בפארק. ביניהן את תרצי לשים אנטר כפול, אלא אם כן את מתארת גם את הדרך לפארק.
עוד משהו, תיאורים.
תיאורים קטנים לפרטים קטנים יכולים לשפר לך את כל הסיפור.
נכון הקטע שכתבתי מקודם, על הזאת שברחה מצל? עכשיו תראי מה קורה כשאני מוסיפה עוד תיאורים:
הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי במאמץ את קצב ריצתי. מעולם לא הרגשתי עייפות שכזאת, כבדות שכזאת. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי - מלכודת נהדרת, והקלה עצומה לגב שלי - אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
2 מטר.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
0 מטר.
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.
תוספת קטנה של פרטים, אבל תודי שזה שיפר את הקטע בהרבה.
לקח לי איזה שעה לכתוב את זה אז אני מקווה שזה עזר, ואני מקווה שלא יצאתי פוגעת בשום קטע פה :) השתדלתי לתת ביקורת בונה, אבל אם המידע הזה לא יעזור, אני אשמח להיות גם יותר ספציפית בנוגע לקטע שלך ולתת ביקורת יותר ספציפית.
אני פשוט בדרך כלל נמנעת הביקורת ספציפית, כי קשה יותר ללמוד ממנה לדעתי. לקחת את המשפטים שלך ולתקן אותם לא יוביל לשום מקום, כי זה להפוך את היצירה שלך לשלי. לכל כותב יש סגנון כתיבה משלו, ואני לא יכולה לנסות לנחש את האפקט המדוייק שאת רוצה לתת לקורא.
זה למה אני מעדיפה להציג בפניך מה שלדעתי חסר לך בקטע שאת יכולה לנסות ליישם.
אגב, בזכותך יצא לי קטע קטן ונחמד של מישהי שבורות מצל :) תודה ^-^
לא ממש הצלחתי להבין מה בדיוק קרה. הדמות דחפה מישהי מול הרבה אנשים שצילמו את מה שקרה? לא ממש הבנתי.
העלילה לא ממש ברורה.
בנוגע לכתיבה, כמה הערות.
קודם כל, אותיות איתן. אברח ולא יברח, אמשיך ולא ימשיך וכו'.
בנוגע לפיסוק. כמה הערות:
1) הסימן ",", פסיק, נועד לציין הפסקת נשימה. אני לא יודעת איך רוב האנשים קוראים, אבל אני אישית לא משלימה הפסקות נשימה באופן אוטומטי. אני קוראת את המשפט בדיוק כמו שהוא כתוב, עם בדיוק אותן הפסקות נשימה. דוגמא לשימוש בפסיקים כדי ליצור אפקטים בעלילה:
אפקט איטי ורומנטי יותר, עם יותר פסיקים:
היא התקרבה אלי לאט, עיניה הבוהקות נועוצות בעיני. ידה, רכה כמו קטיפה, לבנה כמו השלג, ליטפה את גבי הלוהט. נשימתה היתה מהירה, ליבה פעם בעוצמה. נשיקתה היתה סוחפת.
(אני יודעת שזה לא יצא הכי רומנטי, עשיתי כמיטב יכולתי כקטע טיוטה זריז)
אפקט דרמטי יותר, פחות פסיקים:
הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי את קצב ריצתי. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי, אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.
(הסיום לא מושלם ולא ממש מתחבר עם ההתחלה, אבל אני מקווה שהראתי את הכוונה שלי)
2) נקודות. כשאת מסיימת משפט רגיל, שמים נקודה. זה דיי מובן מאליו, אבל צריך לדעת מתי מסיימים משפט. גם לדעת מתי לסיים משפט יוצר אפקטים שונים. משפט ארוך לא תמיד יתאים לך, ולפעמים עדיף לפצל משפט ארוך לשניים או שלושה משפטים. עוד הערה, בנוגע ל3 נקודות. אצלך לא ראיתי בעיה עם זה אבל למקרה שמישהו אחר יצטרך את זה: רושמים או נקודה אחת, או 3 נקודות. לא 2 נקודות, לא 4 נקודות. 3. 3 נקודות אמורות להראות מריחה של המשפט. אפשר להראות את זה כביישנות או התביישות, לדוגמא. ("אני יודעת..." אמרתי באנחה)("אממ, היי...?" אמרתי בחשש).
3) סימני שאלה וסימני קריאה. אני בכוונה משלבת אותם ביחד.
כמו נקודה, בסימני שאלה וסימני קריאה משתמשים רק כאחד או כשלושה. לא שניים, לא 4, שלושה. "מה?" שאלתי בבלבול. "מה??? את צוחקת עלי" אמרתי בבלבול.
בדרך כלל לא משתמשים ב3 סימני קריאה, כי אחד מספיק כדי להראות את הדגש על המשפט. אפשר לעומת זאת להשתמש ב3 סימני קריאה כדי להראות הדגשה מוגזמת על המשפט.
"אני לא מאמינה!!!" כשהדמות מחקה דמות אחרת, או כשהיא מגיבה בקיצוניות, לדוגמא.
עכשיו השילוב של שניהם. "?!" (וכן, הסדר משנה) נועד להדגיש שאלה ששואלים בצעקה או קריאה בדרך כלל. "מה לעזאזל?!" לדוגמא. גם פה בדרך כלל משתמשים או באחד (?!) או בשלושה (?!?!?!). אבל לכתיבה בדרך כלל מספיק רק אחד.
עכשיו שימוש באנטרים, כמו שציינתי בתגובה הראשונה שלי.
לאנטרים יש תפקיד דיי חשוב במבנה של הקטע.
אם הקטע הוא גוש טקסט בלי אנטרים, קשה לנו יותר לקרוא את זה.
אם יש יותר מידי אנטרים, זה נראה מטופש.
אני בדרך כלל נוהגת לשים אנטרים בצורה הזאת:
אם יש דיאלוג, בכל פעם שעוברים לדמות אחרת שמדברת, אני שמה אנטר.
אם יש מונולוג, ברגע שמבינים לתאר על הדמות ועוברים לתאר על הסביבה, אחרי שהדמות סיימה לדבר, אני שמה אנטר.
אם זה לא קטע שבו מדברים, אז קצת קשה יותר לדעת איך לשים אנטרים, וקצת יותר קשה להסביר את זה.
אפשר להשוות את זה לזוויות של מצלמה לדעתי. כל פעם שדמות מדברת בסרט, חותכים אליה. כשלא חותכים אליה, אני משווה את זה לתיאור מילולי של מה שהדמות אומרת (לדוגמא: "הכל בסדר?" שאלתי אותה. היא מלמלה שכן, אך לא יצאה מתחת לשמיכה).
ככה גם בסצנות שבהן לא מדברים. לא הכל רצוף. אי אפשר שהכל יהיה רצוף. קשה לקרוא את זה.
תקחי את הספר הכי קרוב אלייך, ותפתחי בעמוד אקראי. את בטוח תראי שיש לעמוד צורה כלשהי. מבנה כלשהו. אנטרים בין השורות.
זה מה שעוזר לנו לקרוא. קשה לקרוא בלוקים של טקסט.
בנוגע לאנטר כפול (כמו שעשיתי הרגע)... עיצוב שניים כאלו בסוף הסיפור.
אנטר כפול נועד להפריד בין פסקאות. כמו שבסרטים וסדרות יש מן מעבר בין קטעים שמתרחשים ההפרשים זמן או במקומות שונים, ככה גם בכתיבה. האנטר הכפול משמש אותך המעבר הזה. לדוגמא, סצנה שקרתה בבית ספר, שאחריה יש סצנה שמתרחשת בפארק. ביניהן את תרצי לשים אנטר כפול, אלא אם כן את מתארת גם את הדרך לפארק.
עוד משהו, תיאורים.
תיאורים קטנים לפרטים קטנים יכולים לשפר לך את כל הסיפור.
נכון הקטע שכתבתי מקודם, על הזאת שברחה מצל? עכשיו תראי מה קורה כשאני מוסיפה עוד תיאורים:
הוא התקרב מהר. נשימתי היתה רועמת משרציתי. להתחבא לא היתה אפשרות יותר.
10 מטר.
הגברתי במאמץ את קצב ריצתי. מעולם לא הרגשתי עייפות שכזאת, כבדות שכזאת. הוא לא ויתר.
5 מטר.
זרקתי את התיק שעל גבי - מלכודת נהדרת, והקלה עצומה לגב שלי - אך הוא התחמק בקלילות.
3 מטר.
פניתי פנייה חדה, אך היא האטה רק אותי.
לא היה לאן לברוח. הגעתי למבוי סתום.
2 מטר.
ידיים מזיעות ולב פועם. נסיון אחרון אך היד מחליקה הקרסול מתקופף והצל מעלי צרחה מתגנבת אך ידו כבר על פי והאור הלבן מלמעלה נכבה. החושך חוזר הכבידה נעלמת הקור החודר ואני שוב נגררת-
0 מטר.
רק יללות הזאבים נשמעו לאור הירח האדום.
תוספת קטנה של פרטים, אבל תודי שזה שיפר את הקטע בהרבה.
לקח לי איזה שעה לכתוב את זה אז אני מקווה שזה עזר, ואני מקווה שלא יצאתי פוגעת בשום קטע פה :) השתדלתי לתת ביקורת בונה, אבל אם המידע הזה לא יעזור, אני אשמח להיות גם יותר ספציפית בנוגע לקטע שלך ולתת ביקורת יותר ספציפית.
אני פשוט בדרך כלל נמנעת הביקורת ספציפית, כי קשה יותר ללמוד ממנה לדעתי. לקחת את המשפטים שלך ולתקן אותם לא יוביל לשום מקום, כי זה להפוך את היצירה שלך לשלי. לכל כותב יש סגנון כתיבה משלו, ואני לא יכולה לנסות לנחש את האפקט המדוייק שאת רוצה לתת לקורא.
זה למה אני מעדיפה להציג בפניך מה שלדעתי חסר לך בקטע שאת יכולה לנסות ליישם.
אגב, בזכותך יצא לי קטע קטן ונחמד של מישהי שבורות מצל :) תודה ^-^
שואל השאלה:
חחח אמאא אני באמת מעריכה זה לא קשור אבל לקחתם אותי ממש רציני כולה ילדה משועממת שפתחה עמוד סיפורים וכתבה קטע על סיטואציה בתיכון חח ואני מבטיחה לכם שאני ילדה טובה וממש מטריד אותי עכשיו שאמרתם שקלעתי בול למוח של ילדה כזאת זה אומר עלי משו?
חחח אמאא אני באמת מעריכה זה לא קשור אבל לקחתם אותי ממש רציני כולה ילדה משועממת שפתחה עמוד סיפורים וכתבה קטע על סיטואציה בתיכון חח ואני מבטיחה לכם שאני ילדה טובה וממש מטריד אותי עכשיו שאמרתם שקלעתי בול למוח של ילדה כזאת זה אומר עלי משו?
אנונימית
זה אומר שיש לך יכולת להיכנס לתוך נעליים של מישהו אחר ולדמיין את עצמך במקומו, די מגניב
אנונימי
שואל השאלה:
שיחקתי פעם בסרט סטודנטים כזה באמת קל לי להיכנס לנעליים של דמות מסויימת.. בכל מקרה תודה לכולכם אני ממש רוצה לחלק לכם פרחים אבל ניתקתי מהמשתמש כי בטעות שלחתי לא אנומיני..
שיחקתי פעם בסרט סטודנטים כזה באמת קל לי להיכנס לנעליים של דמות מסויימת.. בכל מקרה תודה לכולכם אני ממש רוצה לחלק לכם פרחים אבל ניתקתי מהמשתמש כי בטעות שלחתי לא אנומיני..
אנונימית
הכל בסדר, אנחנו פה בשביל לעזור לא בשביל לקבל פרחים
אנונימי
הממ אישית לא הייתי אומרת שקלעת בול, אבל זאת לא דמות כל כך מורכבת שקשה להיכנס לה לראש.
זה לא אומר עלייך יותר מידי, זה אומר רק שאת יכולה לשים דמויות בכל מיני סיטואציות, זה יתרון בכתיבה וזה משהו שאפשר לפתח.
אם את באמת מתכוונת להפוך כתיבה לתחביב רציני, את מוזמנת לפנות אלי מתי שאת רוצה :) ואם את רוצה אני יכולה גם לתת לך לקרוא דברים שכתבתי ^-^ (כי אני נואשת לביקורות וזה)
אני באמת מציעה לך שאם את עומדת לפתוח עמוד סיפורים, תנסי להשקיע קצת יותר בלהתאמן לפני שאת מתחילה לפרסם. יהיה לך יותר קל ככה :)
זה לא אומר עלייך יותר מידי, זה אומר רק שאת יכולה לשים דמויות בכל מיני סיטואציות, זה יתרון בכתיבה וזה משהו שאפשר לפתח.
אם את באמת מתכוונת להפוך כתיבה לתחביב רציני, את מוזמנת לפנות אלי מתי שאת רוצה :) ואם את רוצה אני יכולה גם לתת לך לקרוא דברים שכתבתי ^-^ (כי אני נואשת לביקורות וזה)
אני באמת מציעה לך שאם את עומדת לפתוח עמוד סיפורים, תנסי להשקיע קצת יותר בלהתאמן לפני שאת מתחילה לפרסם. יהיה לך יותר קל ככה :)