דברים שרק אנשים עם חרדה חברתית/ביישנות יבינו?

לא מצליחים להשתלב בשיחות

כשאתה עונה לקבוצה של אנשים וכולם אומרים לך שתדבר בקול יותר גבוה

שהנהג לא פותח את הדלת בתחנה שלך אבל אתה לא יכול לצעוק אז אתה יורד תחנה הבאה

הלחץ והדפיקות לב (והתחושת הישג) כשעונים בדיון קבוצתי.
אה והחוסר רצון לדבר בשיחה בטלפון, לא משנה עם מי.

כשבא לך להגיד משהו, אבל אתה מתבייש ואז מתחרט אחר כך שלא אמרת.

שאתה לא מצליח לדבר לאנשים אז אתה מוצא את עצמך לבד בטלפון

שיש דיון בכיתה ויש לך מה להגיד וזה בול מתאים לנושא אבל משום מה אתה לא אומר.
כשאתה וחברים שלך בהפסקה מדברים במעגל כזה ואתה פשוט יושב ומקשיב ולא מוציא הגה כי אין לך מה להגיד. ואז שואלים אותך למה אתה לא מדבר ואתה נבוך.
כשאתה עושה משהו וכל הכיתה מתנפלת עלייך ואתה נבהל כאילו אלוהים התגלה אלייך, ואז פשוט שותק ומחכה שהרגע המביך יעבור.
אני אקשר את זה גם למבוכה לדבר עם המין השני - כשמישהי פונה אלייך ואתה קופא במקום ומגמגם ומתחיל לדבר שטויות ומתפגר מרגע לרגע, למרות שהיא סך הכל רצתה פאקינג מחק מסכן.
כשאתה יושב ליד מישהי בשיעור ואתה לא יודע איך להתחיל שיחה למרות שיצא לכם לדבר המון פעמים אז עוברות שעתיים שאתה פשוט יושב ומחכה שהשיעור יעבור או שהיא תפנה אלייך.
כששכחת להתקלח אתמול אז אתה קצת מסריח ומישהי/מישהו מתיישב לידך ואתה מנסה להתרחק כדי שלא יריח וסוגר את הבית שחי כדי שפחות ריח יצא ואז אתה יוצא מהשיעור סחוט ומזיע ועוד יותר מסריח בתקווה שלא הריחו.
כשמבקשים ממך לכתוב משהו בלוח ואתה מוכן לעשות הכל כדי לא ללכת, ובסוף כשאתה הולך יוצא לך כתב מזעזע, עקום ויש לך שגיאת כתיב מרוב שאתה עסוק במשהו אחר וכולם מתקנים אותך.

הכל פה קרה לי ויותר מפעם אחת ):

וגם כששואלים אותך למה אתה כזה ביישן, ואז נותנים לך את המשפט מי שמתבייש מתייבש, זה קרה לי בזמנו עם מישהי בכיתה ששאלה אותי

כשאתה רוצה להגיד משהו אבל אתה לא מסוגל

אנונימית10000 וואי כלכך אני

שאתה צריך להציג עבודה לבד מול כל הכיתה:/

גימגום ,מחשבות רצות אין סוף
דיבור נמוך ,הרגשה אי נחות, דופק גבוה, רעידות לפעמיים ברגליים, לא מנסה להיכנס לעיניינים
פחד

כאלה שהצליחו לצאת מזה?
לחברה שלי יש לאדעת איך להוציא אותה מזה

וואו בול אני

100 אחוז אני בדיוק כזאת מבאס

כשאתה יודע את התשובה לשאלה שהמורה שאלה אבל אתה מתבייש להצביע ולהגיד. ואז בתעודה מורידים מהציון כי אתה לא משתתף בכיתה

אמאלהה איך אתם חיים ככה תפתחו ביטחון פעם גם אני התביישתי לצעוק לנהג בתחנה שלי עד גיל 12 או 11 שהיית חייב לרדת אז התחלתי לצעוק לו מתי שצריך וירדתי ולא קרה כלום
מי שלא אוכל כי מפחד שיקראו לו שמן הכי מסכן תאכלו ומי שיקרה לכם שמן תזרקו עליו כיסא

אני יודעת שלא ירדו עליי או משהו אבל אני עדיין מפחדת משום מה^

כשהוואצאפ שלך יותר ריק מהמוח של פטריק ..

כשאתה מדבר עם מישהו ומתחיל לרעוד ואז שואלים אותך למה אתה רועד ואין לך מה לענות

הפחד הזה ממוכרות בחנות בגדים ( לא יודעת למה אפילו שיעזבו אותי בשקט)

כשאתה רואה שנכנסו לאוטובוס ילדים מהשכבה אז אתה מחכה לתחנה הבאה
רק אני?

כשאתה הולך עם קבוצה קטנה ורואה שכל אחד מצא עם מי לדבר ורק אתה נגרר אחריהם בשקט מאחור

כשאתה מאנונימי בסטיפס...

שקשה לך להיות במקום ספציפי כלשהו אז אתה מעדיף להסתבך ולשקר עם סיבות מפגרות מאשר להגיד שקשה לך

כמישהו ברחוב שואל אותך שאלה ואת מתחילה להזיע ולהיוצ אדומה
או כששאולים אותך שאלה קצת רגישה ואת מתחילה לבכות.הזוי.

כשכולם אומרים לך: "מה הבעיה פשוט תדבר" והם לא מבינים שאני פשוט לא מוסגלת.
שאחרי שאתה סוף סוף אומר משהו אתה חושב ככ הרבה מה חשבו עלייך באותו שניה.
והדבר הכי נוראי, קראש ביישן

מחפשים באינטרנט איך להיות חולים כדי לא לצאת
חושבים שמדברים עליהם וצוחקים ומסתכלים עליהם
להיות פסל
לא להתחבר ולהיות בודדה ולחפש חברים ברשתות חברתיות
לא יש

שאין להם חברים כי הם ביישנים (מניסיון)

קשה להזמין פיצה בפלאפון חח חח חח

כשכולם חושבים שאת סתם סנובית וביישנית ולא מבינים שזה חרדה חברתית אבל את אפילו לא מסוגלת לומר להם

שאתה רוצה רק לזרוק משהו בכיתה או ללכת לשירותים,אבל אתה לא יכול כי אתה מפחד שכולם בכיתה ינעצו בך עיניים ויתרכזו רק בך למרות שזה רק במחשבה.

שאומרים לך אל תתבייש

כשאתה מעדיף ללכת דרך ארוכה מלאה בעיקופים רק כדי לא לראות אנשים שאתה מכיר..

לא יודעת אם זה רק אצלי ככה
האי-יכולת לכתוב דברים בקבוצות ווטסאפ

שיורדים עליך ואתה מפחד להחזיר מילה
שאתה לא יכול להגיד לא למישהו מהכיתה שמבקש עט

מפחדת לצאת עם קבוצות של ילדים, בלי ביטחון עצמי בשיט

מפחדת גם ללכת לרופא בבוקר ולאחר בקטנה, אחר כך כולם מסתכלים עליי במבט של כאילו רצחתי מישהו.
אח שלי נכנס לעונש בכיתה שלי הוא כיתה ג ואני הייתי ו וכולם צחקו עליי... בתור ביישנית לא ידעתי מה לעשות ועוד שאח שלי בכיתה, הוא יספר להורים שלי. העדפתי לשתוק

ואני בכלל לא מתכתבת בקבוצה של השכבה , מרוב פחד.
פוחדת שאם אני בטעות ירשום משהו לא במקום ירדו עליי. .

שאת מגמגמת שאת מדברת גם אם זה החברים הכי קרובים.
שאני פוחדת פחד מוות להציג עבודה או מצגת מול הכיתה.
שאני אומרת משהו ואני צריכה לחזור על זה כמה פעמים כי לא שומעים אותי או שאומרים לי "תדברי חזק יותר".
שאני מרגישה הכי נוח לדבר עם מישהו בווטסאפ ואפילו רוצה לסנן אנשים שמתקשרים אליי כי קשה לי לדבר.
שאמא שלי לא מפסיקה לחפור על זה שאני צריכה להיפגש עם חברה כבר אבל לא מבינה שזה פשוט קשה לי.
שאני הולכת ברחוב ואפילו שאין אף אחד אני כל הזמן לחוצה ונוגעת בשיער.
שעד שמישהו מתחיל לדבר איתי אני בחיים לא יפנה אליו כי אני פוחדת ואף פעם אין לי רעיונות על מה לדבר.
שאפילו שיש לי חברים אני לא מרגישה מספיק קרובה לאף אחד מהם וכמה שאני מתפללת שהיה לי חבר או חברה מספיק טובה לדבר איתם על דברים שמפריעים לי.
שאנשים אומרים לי להפסיק להיות כל כך ביישנית או לפחות לנסות אבל לא מבינים כמה שזה קשה לי לעשות את הדבר הכי קטן בלי לחשוב איך אחרים חושבים עליי.
שיש אירוע כיתתי או מפגש עם חברים ואני מוצאת את עצמי לבד.
שהטלפון החבר הכי טוב שלי ואני לא מסוגלת ללכת לשום מקום בלעדיו כי לשם אני תמיד יכולה לברוח.

טוב יש עוד המון דברים אבל זה כבר ארוך מדי אני אפסיק פה

אמאלה כלכך מזדהה עם כל מה שרשום פה

וואו הזדהיתי עם הכל נראה לי

שאתה מאחר לשיעור ובמקום להכנס אתה מתבייש ונשאר בחוץ

הרגע הזה שיש פעילות כזאת בכיתה וכל אחד צריך לדבר בסבב אז אתה יוצא לשירותים בשביל שידלגו
-כשרק את בכיתה ועוד ילדה שאת לא מדברת איתה בכלל #מביך

כשאומרים לך "מה הבעיה לדבר עם אנשים" והם לא מבינים שזה ליטרלי בלתי אפשרי

שאת ממש רעבה אבל לא בא לך להזמין משהו גדול כי תצאי רע ....

וואי אני מזדהה עם כל דבר ודבר שרשמו פה

להיכנס לכיתה שלך אחרי חופש שלם

*שאני צריכה להזמין אוכל ממקומות של מזון מהיר בקניון(כמו מקדונלדס) והמוכרים בקושי שומעים אותי ואני מפחדת לצעוק כי יש מסביבי אנשים
*שאני מזמינה אוכל הביתה אני מעדיפה להזמין מאתר או אפליקציה מאשר להתקשר
*שכתוב בחנויות שדרושים עובדים וצריך להתקשר לאיזשהו מספר אז אני פשוט מוותרת על המקום עבודה רק כדי לא להתקשר
*מעדיפה לדבר בווצאפ מאשר בשיחה
*מעדיפה להיות בפלאפון מאשר עם אנשים

רק רציתי להגיד שאני אוהב אתכם ותטפלו בזה כי אתם מפסידים חיים שלמים פשוט

מזדהה עם כל מה שרשמו פה..
שאת יודעת את התשובה לשאלה ששאלו בכיתה ואת לא עונה (אפילו אם זה יהיה בונוס של 20 נקודות) כי את יודעת שברגע שתתחילי לדבר תתחילי לגמגם ולהישמע מפגרת לגמרי ובכלל לשכוח את מה שרצית להגיד.
שאת מסננת חברות שמתקשרות אלייך כי את מעדיפה לדבר בוואטסאפ ולא לדבר עם בן אדם ישירות.
שאחד הפחדים הכי גדולים שלך הוא להציג דברים בפני אפילו בן אדם אחד.
מתחמקת מלדבר עם אנשים מהפחד שתגידי משהו לא במקום ותצאי מפגרת יתחילו לצאת שמועות ויתחילו לדפוק לך מבטים.
שאת לעולם לעולם לא תתחילי שיחה בקבוצה (בקושי לדבר בקבוצה) כי את יכולה להגיד משהו לא במקום ויסננו או יצחקו עלייך (קרה לי יותר מידי פעמים - כבר למדתי).
שאת מפחדת לאחר לכיתה כדי שלא תיכנסי וכל הכיתה תבהה בך ושהמורה תשאל אותך למה איחרת תתחילי לגמגם.
שאת מוותרת על הדברים שאת אוהבת לעשות כי את מפחדת מה אחרים יגידו, אפילו המשפחה.
שאת מפחדת לדבר עם החברות הכי טובות שלך על דברים אישיים כדי שלא יהיה מצב שיעשו ממך צחוק.
שאת מעדיפה לא להגיע לאירועים חברתיים כדי לא להיתקל באנשים שיתחילו לדבר איתך ולא תדעי מה להגיד ותצאי מגעילה או יבשה.
שבהפסקות את מעדיפה להסתגר בשירותים בהפסקות מאשר לשבת בחוץ כדי שלא יראו שאת לבד.
שאם את בהפסקה לבד לעשות כאילו את מחפשת מישהו או כל שנייה ללכת לשירותים וללכת ללוקר כאילו יש לך חיים.
שאם בודקים שיעורי בית בכיתה את מתכננת את התשובות שלך בעל פה למקרה שיבחרו אותך.
שאת מפחדת לדבר עם אנשים שקרובים אלייך על הדברים שאת אוהבת כדי שלא ירדו אלייך אם הם לא אוהבים את אותו הדבר.
שאומרים לך "אני לא נושך" ולא מבינים שזה בלתי אפשרי בשבילך לדבר עם אנשים בפתיחות בפעם הראשונה שאתה רואה אותם.
שאת משקרת לגבי עצמך כדי שלא ירדו עלייך.
שברגע שבן אדם שלא ממש ממש קרוב אלייך פונה אלייך יש לך דפיקות לב ברמה מטורפת ויש לך בלאקאאוט ואת לא יכולה להגיד מילה.
שהאופי שאת מציגה בפני חברים שלך זה בכלל לא האופי שלך והוא מה שאת חושבת שהם ירצו לראות (בקיצור - מזייפת את עצמך כדי שלא יחרימו אותך).
סורי שחפרתי וסורי אם רשמתי משהו שאחד מכם כבר רשם פשוט לא כל כך קראתי את מה שרשמתם...

איזה פריקה... פעם ראשונה שאני מדברת על זה

כשאתה צריך לנסוע באוטובוס עם עוד איזה ילד אחד או שניים וצריך לפתח שיחה...

כשאת מבינה שאת ביישנית ואת מפסידה מזה דברים ואת אומרת לעצמך שאת חייבת לקחת את עצמך בידיים ושלא יקרה לך כלום וזה לא משתנה ואת נשארת ביישנית

חח בחזרה מבית ספר אני בתחנה האחרונה ביישוב שלי ואז האוטובוס נוסע למושב אחר, והייתי בטלפון אז לא שמתי לב והנהג סגר את הדלת כשכולם ירדו והתחיל לנסוע ליציאה מהיישוב והחלטתי פשוט לרדת ביישוב השני ולהתקשר משם להורים שיבואו לקחת אותי, כי זה עדיף על לצעוק לנהג שיעצור.

ההורים שלי היו בעבודה ונתקעתי שם 3 שעות עד שהם יכלו לבוא. אני לא מתחרטת על ההחלטה הזאת.

אין לי חרדה חברתית, אבל אני מזדהה פה עם מה שרושמים גם לאדישים כמוני המצב הזה נכון...

כשאת מאחרת לשיעור בשניה אבל את לא תכנסי י כי הצילו כולם יסתכלו עלייך והמורה תשאל אותך למה איחרת ותצטרכי לענות לפני כולם.

המתנה בתור לסופר פשוט מלחיץ וגורם ללב שלי לפעום במהרה!

ישיבה ליד שולחן עם הרבה אנשים ב אני פשוט לא מסוגלת להיות שם שמא מישהו ישאל אותי משהו ואני אצטרך לענות לפני כולם ולהסמיק.

בחתונות שאני פשוט משתעממת מעצמי כי אני לא מדברת עם אף אחד ובטח שלא רוקדת.

כשיש דיון ויש לי דעה ואני מתה להגיד אותה אבל אני פשוט לא מצליחה

שפשוט התייאשתי מהחברה ושאין לי כח ליצור קשר ולדבר עם אנשים .


אבל היום אני יותר בסדר ויותר אופטימית
גם כי אני יודעת שאני בדרך לצאת מזה
וגם כי אני יודעת שבעתיד אני הולכת להוציא אנשים שיש להם חרדה חברתית להיות נורמליים וחיים יותר.

לא מצליחים להשתלב בחברה

כשאני מכירה אנשים חדשים ורוצה להיפתח אבל פשוט לא מצליחה כי אני מתביישת מהם

כשמדברים עם מישהו והוא מסתכל לך בעיניים ואת מסתכלת על הכל חוץ מימנו

כשאתה צריך לעבור לבד ליד חבורה של אנשים שגדולים ממך

שאתה מדבר עם כמה ילדים על נושא מסוים ויש לך משהו להגיד אבל אתה מתלבט אם להגיד ואז שטתה מחליט להגיד כבר העבירו נושא

כשאני כל כך מתרגשת במונולוג שאני מתחילה לדבר מהר מידי

אני חושבת שרק עכשיו גיליתי שיש לי חרדה חברתית בזכותכם . מזדהה עם פאקינג כל דבר שרשום פה

שאת במסעדה וצריכה לבקש חשבון
שאומרים לך מה הבעיה בואי תיהיה איתנו
שאני לא יורדת בתחנה שלי כי האוטובוס לא עצר אז אני יורדת תחנה אחרי
שאתה סוף סוף הצלחת להגיד משהו ואתה מרגיש תחושת אושר